אתחיל בוידוי: אני בלגניסטית. יש לי בלגאן בראש ולרוב גם בלגאן בבית, בארון ובתיקים. גם כשמסודר אצלי, זה אף פעם לא נראה כמו מוזיאון (או כמו סטיילינג לבלוג עיצוב). החלטתי שאין לי יותר מה להסתיר. הנה, ראו בדיוק עד כמה.

[youtube height="400" width="700"]PLACE_LINK_HERE[/youtube]

כן, יש על מה לעבוד.

לעומת זאת, סדר עוזר לי מאד. סדר עושה לי סדר בראש, עוזר לי להתרכז, לארגן ולכוון את המחשבות שלי. התיקיות שלי במחשב, כמו הודעות הדואר שלי והיומן שלי (עליו אני מקווה לכתוב פוסט משלו יום אחד) מסודרים מאד. אבל גם אני, כמו רבות מחברותי, נמצאת במאבק מתמיד בבלגאן, מקווה ליום בו הכל יהיה מסודר. ולא, לא קראתי את "סוד הקסם היפני".

למעשה, הפופולריות של הספר ממחישה עד כמה כולנו חולות באותה המחלה, ותמיד ניתן להניח שכולן רוצות "להיפטר מהבלגאן". אפילו אני כתבתי על זה לפני ארבע שנים, כשנעמה סידרה איתי לראשונה (עם כמה טיפים לא רעים).

אני אומרת את זה שנים: רוב האנשים שמתחננים ל"עוד מקומות אחסון" פשוט צריכים להיפטר מ-80% מהג'אנק שלהם. אולי גם לכם אמרתי את זה פעם.

לפני שאצלול לתוך יומן סידור חדר הארונות הפרטי שלי, אשמח לעשות סדר בשני מונחים: סדר ובלגאן.

אז למה סדר זה טוב?

אולי זו שאלה מוזרה, אבל טוב מדי פעם להסביר לעצמי מדוע סדר הוא דבר טוב, שיש לשאוף אליו. אלו ההגדרות והמחשבות שלי (כמו רוב הכתוב בבלוג הזה…)

-סדר הוא כמו שקט – הוא מאפשר לראות דברים בבירור.

-סדר מאפשר לי תנועה נוחה בחלל וחוסך זמן. כן, עד כדי כך. כשאני יודעת היכן השרשרת שלי (קראו בהמשך על מפגש מרגש) אני לא אתרוצץ בכל הבית לחפש אותה.

-סדר מאפשר לי לתכנן, להעריך ולנצל יותר מהמשאבים שלי: אם יהיו לי 5 קערות בארון, שאוכל לראות ולהוציא בקלות, אשתמש בכולן. אם יהיו לי 30 בערימות או זו מאחורי זו – לעולם לא אגיע אל הרחוקות והתחתונות. כשהארון מסודר אני מבינה שיש לי עשרות שמלות אבל אף לא חולצת פסים אחת (סתם, יש לי 3).

-סדר הוא חסכוני וידידותי לסביבה

-סדר מאפשר נקיון: הרבה יותר קל לנקות רצפה שאין עליה דברים או מדף שאין עליו המוני חפצים קטנים. אם במקרה זה חשוב לך.

-והנה הציטוט של "מיס מינימליסט" שממצה את הכל כה יפה:

את הבלוג הזה הכרתי דרך רות פלמון, בכתה ברוח דומה. וכן, גם מיס מינימליסט כתבה ספר. לתקופה מסוימת הציטוט הזה היה תלוי מאחורי במשרד, אבל בשלב מסוים הרגשתי שזה עומד בסתירה גדולה מדי עם הבלגאן. נראה שכבר הרבה זמן הנושא פופולרי: כולנו בשגעת צרכנות: מצד אחד הקניות יביאו לנו אושר,מצד שני העומס יביא לנו את הג'ננה.

יאללה בלגאן – מפסיקות להתנצל!

הפסיקו להתנצל על הבלגאן. בבקשה. התנצלות, כך כבר למדנו, זה לעלובות. או לעצלניות. את לא רוצה להיות אף אחת מהן.

אם הבלגאן כל כךמפריע לך – די להתלונן ודי להתנצל – סדרי אותו וזהו. תקבעי, כמוני, עם חברה, או עם מומחית בתשלום, ותתלבשי על זה.

אם את לא מסדרת – אל תהיי עלובה – אל תתנצלי! השלימי עם זה שכך הם הדברים. הדיבור הבטל הזה לא ישנה כלום. להיות או לחדול: לפעול או לשתוק.

לאחרונה אני מתאמנת בלהחליף את "סליחה על הבלגאן", רוטינה אוטומטית שנשמעת מפי אשה שאי פעם פגשתי בביתה, במשפט: "זה הבית. הוא מבולגן". מצב נתון. אם ארצה מספיק – הוא יהיה מסודר. בנתיים: זה מה יש.

כשאצלי הגיעו מים עד נפש, בעיקר בעונת המעבר, בה החורף והקיץ נערמים יחד על מדף קטן מדי, קבעתי עם נעמה. הרעיון לתעד את היום הזה בוידאו עלה בערך שניה לפני שהיא הגיעה, אבל לא ממש הייתי סגורה על זה, וכך יצא שאתן מקבלות סרטים בלי סטיילינג, בלי איפור או הכנה מראש (קצת עריכה אחרי) לטוב ולרע.. בפעם הבאה נשתדל יותר.

סדרו עם חברה

אני מאד מקווה שגם לך יש חברה כמו נעמה, למרות שאני בספק אם יש עוד כמותה: היא אנרגטית יותר ממני, תקתקנית, חדה, בעלת ראיה אסתטית מחד ותפיסה סופר-פרקטית מאידך. היא עזרה לי לסדר את הארון בשנת 2012, ואז למדתי כל מה שלא ידעתי על תחזוקת בגדים. כמו מה זה גולגולים..

למה עם חברה? כי רק כך תקבעו מועד ביומן ותפנו חצי יום (לא פחות, גם אנחנו חשבנו שייקח לנו שעתיים. פחחחח) אז זה קורה. זו צריכה להיות חברה שיודעת מה מחמיא לך, מכירה את הסגנון שלך, מתמצאת בסגנון העדכני (לי זה חשוב, נעמה גם צעירה ממני) ובעיקר – אחת שהשטיקים שלך לא עובדים עליה. חסרת רחמים. אני בדרך כלל בעד אנשי מקצוע בתשלום, אבל במקרה של ארון בגדים זה אינטימי יותר, וכשצריך למדוד כל בגד שני בשביל גזר-דין, ואת מסתובבת כבר חצי יום בבגדים תחתונים, עדיף חברה. לא, זה לא מתועד. לסיום – סידור ארון שלם זה המוווון עבודה. הרבה יותר קל ומהיר בשתיים.

נכנסות לארון!

עכשיו, קחו נשימה עמוקה והכירו את חדר הארונות שלי. יודעות מה? אני אקח.

[youtube height="400" width="700"]PLACE_LINK_HERE[/youtube]

**

זוכרות את המוט שהראיתי לכן בסרט? זו מסילה של וילון הזזה, שקניתי לפני שנה וחצי באיקאה בשביל להכין סוג של חזית למדפים הפתוחים, שיהיו מכוסים (גם בגלל ה"רעש בעיניים" בדרכנו לחדר הרחצה, וגם נגד אבק). אוקצור, המסילה הזו עומדת שם שנה וחצי, מפריעה לי, נופלת מדי פעם, ולא עלה על דעתי פשוט לקחת אותה משם למחסן. כי זה "ממש כל רגע" אני מתקינה אותה. עלק. בשניה שנעמה הציעה את זה הרגשתי כל כך מטופשת שלא חשבתי על זה בעצמי. זה פשוט היה תקוע שם כל כך הרבה זמן עד שלא שמתי לב יותר. בדיוק בשביל זה צריך זוג עיניים חדשות לסידור. וכמובן להקשיב לעצות שלה.

הכי שווה לעשות סדר בין העונות. העפתי את כל מה שלא לבשתי בחורף הזה, ונזכרתי במה שיש לי לקראת הקיץ. את הכל הוצאתי ועברנו אחד אחד, לראות מה נשאר. לא משנה כמה את "משחררת", תמיד מגיע הרגע הזה בו את מנסה לסנגר על סוודר מלפני 12 שנה שאת אוהבת, למרות שעמוק בלב את יודעת שעבר זמנו:

[youtube height="400" width="700"]PLACE_LINK_HERE[/youtube]

**

וישנים הבגדים שפשוט יצאו מהאופנה. חולצה שתלויה בארון שלי כי פעם אהבתי אותה, ואחרי ששנים לא לבשתי אותה, אני מעיפה בקלות, כי באמת למה?

[youtube height="400" width="700"]PLACE_LINK_HERE[/youtube]

"ראית את הסווטשירט הכחול הדהוי שלי?? נו, זה שקניתי בזארה ואהבת?" כמה פעמים במהלך החורף תהיתי לאן נעלם. עוד סיבה טובה לעשות סדר היא מפגשים מרגשים עם חברים ותיקים:

[youtube height="400" width="700"]PLACE_LINK_HERE[/youtube]

**

אל תיאחזו. תרגלו הרפיה.. בתור מי שלא מטיילת המון, לא האמנתי שאשכרה יצא לי המשפט הזה מהפה כדי לשכנע את נעמה להרשות לי לשמור חולצה שמאז שקניתי אותה, בטח לפני 15 שנה, לבשתי אולי שלוש פעמים, כשאני יודעת שיש לי אחרות שאני אוהבת יותר. בסופו של דבר, האינטרס שלי הוא שיהיו לי פחות בגדים בארון. שהבגדים שאני אוהבת יהיו זמינים ושמישים. כשיש פחות דברים – יותר קל לשמור על סדר! אבל התירוצים, הו התירוצים. מזל שלנעמה יש תשובה טובה לכל תירוץ:

[youtube height="400" width="700"]PLACE_LINK_HERE[/youtube]

**

אחרי שסיימנו לעבור על המקופלים עברנו לתליה. כבר כמה שנים שנעמה מלמדת אותי איך תולים בגדים על קולבים. כן, זו תורה שלמה. בארון שלי (בגלל שלא אני עיצבתי אותו) אין מספיק תליה ואין בכלל תליה גבוהה. השמלות הארוכות (וכאשה ארוכה יש לי לא מעט!) מתקמטות בקצה:

[youtube height="400" width="700"]PLACE_LINK_HERE[/youtube]

**

באותה נשימה אציין כמה "דא!" כאלה למקרה שגם אתן, כמוני, לא ידעתן את זה:

– בגדי טריקו, סריגים או בדים כבדים עדיף לא לתלות אלא לקפל: המשקל של הבד יעוות את הצורה של הבגד, או שהכתפיים יקבלו את הבליטות של הקולב.

– בקולבי פלסטיק תמיד בדקו, במקום בו נעמה תלתה את השמלה, שאין צ'ופצ'יקים קטנים וחדים בפלסטיק – הם מושכים חוטים והורסים בגדים.

-אל תתעצלו לכפתר חולצות מכופתרות, לפחות למעלה ולמטה.

– הטיפ הכי שווה: כל הקולבים באותו הצבע!! אין לך מושג כמה זה משנה את המראה של הארון.

– אם יש לך עודף קולבים- הוציאי קולבים ריקים ושימי במקום אחר. הם מצופפים את התליה, מפריעים ונראים רע. אצלי הם מונחים למטה, או בחוץ על חבל הכביסה (הדבר הקרוב ביותר לגיהוץ שיראו רוב הבגדים שלי).

– כל הקולבים תלויים בכיוון אחד – עם הקרס של הקולב כלפי פנים, כך שאפשר יהיה להוציא אותו בקלות. כן, זה נשמע פסיכי להקפיד על זה, עד שאת מתרגלת. שליפה מהירה, הכי שווה.

– כל הבגדים תלויים בכיוון אחד (כמו ספרים על מדף ספרים) כך שיהיה לך נוח "לדפדף" בהם.

ואחרי כמה שעות ארוכות ומהנות מאד, הנה תוצאות סיום הסדר בחדר הארונות ומסר חשוב מנעמה:

[youtube height="400" width="700"]PLACE_LINK_HERE[/youtube]

 

[youtube height="400" width="700"]PLACE_LINK_HERE[/youtube]

**

כמו שנעמה אומרת, אחרי שהזזנו עוד כמה שקיות ש"רק" חיכו שאני אפרוק אותן או אקח אותן ליעדן הסופי, מצאתי באחת מהן קרדיגן דק שחיפשתי באביב, ושרשרת אהובה שחששתי שאיבדתי:

סידור צריך להסתיים בסדר.. לא בשינוע הבלגאן לחדר אחר. וזה לא פשוט.

וכן, אשכרה ספרתי כמה נשאר לי מכל דבר. למה?

כי הכמות צריכה להיות הגיונית. כל אחת וההגיון שלה: יחסית לכמות הימים בשנה, לכמות המקומות אליהם אני מתלבשת באופן שונה, לכמות הכביסות שלי בשבוע. עכשיו, כשאני יודעת שיש לי 45 שמלות, אני יכולה לבדוק אם אני באמת לובשת את כולן, כי מצד אחד זה המון, אבל מצד שני אני לא לובשת ג'ינס בקיץ. אלו שלא יילבשו השנה – יזכו לבית חם ואוהב במקום אחר בשנה הבאה. כשאני ממפה את מה שיש לי, אני גם יכולה לדעת מה חסר לי, או מה יילך טוב יותר עם פריטים חדשים, שאולי אקנה.

וזה בלי שנגענו בנעליים, בתחתונים, חזיות, גרביים, גרביונים (שומרת גם את אלו עם הרכבות…למה?), צעיפים, בגדי-ים, תכשיטים ועוד. אולי ניפגש ליום צילום נוסף. שם ודאי יהיו שאריות מעניינות.

כמה טיפים כלליים לסיום:

– ארונות פתוחים (כמו אצלי) זה באסה. הכתפיים של הבגדים והקולבים תמיד תופסים אבק. אין מה לעשות, אנחנו מדינה עם אבק. תמיד עדיף ארון סגור, זו לרוב שאלה של תקציב.

– מיון הבגדים יכול להיות לפי קטגוריות או לפי צבעים – בדקי אילו שיקולים את עושה כשאת בוחרת מה ללבוש. אני לרוב בוחרת לפי צבע או לפי דוגמא/חלק. אפשר לתלות יחד את כל החצאיות, שמלות, חולצות וכך הלאה. היצמדי לסדר שקבעת (אלא אם הוא מתברר כלא מתאים. אם כך- עדכני אותו).

– כלל סדר בסיסי – אל תתלי שני פריטים על קולב אחד, אל תניחי ערימה מאחורי ערימה. את חייבת לראות את כל מה שיש לך, אחרת פחות תשתמשי בזה.

-דרך טובה להיפרד היא להחליט מראש כמה פריטים מספיקים לך מכל קטגוריה: X שמלות, Y מכנסיים, Z חולצות. סביר שתגלי שיש לך פי שלושה מהכמות שהקצית לעצמך. יאללה ביי.

מה עושות אם אין מקום? מעיפות דברים. כן, יש לך יותר מדי בגדים.

אם תרצו לדעת איך מעצבות ארון או חדר ארונות – כתבתי על זה בפוסט "נכנסת לארון". וכן, יש קשר עצום בין תכנון ועיצוב חדר הארונות לנוחות ולשימושיות שלו. יש מצב שבקרוב אעצב את החדר מחדש, כשהדגש יהיה על החלפת הצדדים בין הקיפול (יותר מדי) לתליה (פחות מדי) וארגון המדפים ואולי מגירות. כשזה יקרה – זה יתועד!

הפוסט כתוב בלשון נקבה אבל מתייחס גם לזכרים. אנחנו התרגלנו? עכשיו תורכם.