דיבור בלשון נקבה יכול להיראות טרחני לאחדים מכם. לאחדות, ואני בינהן, זוהי דרך קלה ולגיטימית לא רק לשקף מציאות בה נשים תופסות מקום שווה ונוכח אלא גם לייצור כזו. פוסט ותיק שממשיך להתחדש
*גרסת האודיו הוקלטה באוגוסט 2019, והוספתי בעקבותיה כמה דברים לפוסט הכתוב.
אני חוזרת אל הפוסט הזה בכל כמה חודשים ומעדכנת קצת. היום, 22.10.2020 עדנכתי את תמונת הנושא שלו לכבוד שלט הכניסה למועצה האזורית גזר ששינתה ראשת המעוצה שלי, רותם ידלין. כצפוי, השלט עורר תגובות מרוגשות מכל הכיוונים: המגנים והמזלזלים, המאוימים והכועסים, המתרגשות והמפרגנות.
הוא כתוב בגופן "עברית רב מגדרית" שעיצבה מיכל שומר, סטודנטית במכון הטכנולוגי חולון.
לאלו מכן שעוקבות אחרי בבלוג, אולי שמתן לב שבפוסטים האחרונים אני כותבת בלשון נקבה/אישה.
מאז שאני מרצה בפני נשים עצמאיות, בהרצאות שאליהן הגיעו גם גברים, אבל אחד מתוך חמישים, השפה שגורה בפי בדיבור, והכתיבה כמעט קרתה מעצמה. רוב הקוראות שלי הן נשים, ורבים מהנושאים עליהם אני כותבת קשורים לנשים, ולכן זה נראה לי טבעי.
את הפוסטים האחרונים סיימתי באמרה: "הפוסט נכתב בלשון אישה אבל הוא פונה גם לגברים. אנחנו התרגלנו? עכשיו תורכם". ובכן, באמת הגיע הזמן.
כשבעולם יש כסאות שנועדו למנהלים, אבל אין כסאות למנהלות – גם לזה יש קשר שאחוז קטן מאד מהמנהלים הן נשים. כשאת נתקלת בדימוי הזה פעם אחר פעם במרחב הציבורי, שגם ככה מלא ביצוגים ויזואליים של נשים בתפקידי חפצי נוי – זה מייצר אצלך תודעה לגבי מה תפקידך ומה תפקידו.
אני יכולה מה שאני רוצה
כמובן שאני זוכה פה ושם לשאלות ולמחאות. "אבל האקדמיה!" אומרים לי.
ובכן, האקדמיה לא ממש מעניינת אותי. "ומה יקרה ביום שבו יותר ממחצית מהקהל בהרצאה שלך יהיו גברים? גם אז תמשיכי לפנות בלשון אישה לקהל?" שאל אותי גבר מוטרד במסיבת פורים. ראשית – אני לא יודעת. זה יהיה מעניין. אבל עובדה היא שגם בחדר מלא נשים רוב הדוברים מדברים אליהן בלשון זכר, והן רגילות לזה. "אולי", אמרתי. התשובה שהקפיצה אותי היתה: "אבל את לא יכולה!".
"אני יכולה מה שאני רוצה!" שאגתי עליו בשמחה. כך באמת אני מרגישה בחודשים האחרונים. בהיותנו נשים, הפרפקציוניזם מונע מאיתנו פעמים רבות לפעול. אנחנו רואות כשלונות לפני שהם קרו, מכשולים שאולי כלל לא יופיעו. לא יזיק לנו קצת יותר להאמין שאנחנו יכולות. ובדיבור ובכתיבה, בטח כשהבמה היא שלי – אני באמת יכולה מה שאני רוצה. וזה מה שאני רוצה:
השפה שייכת גם לי
נכון, ברירת המחדל של השפה שלנו היא גברית, ומוסד שרובו גברים החליט שזה בסדר. אבל בניגוד למוסדות ונכסים שעדיין לגברים יש בהם רוב – השפה היא נכס ששייך לכל מי שיודעת אותו. אין עליו בעלות או שטרי קניין, אין לו ערך כלכלי או לחיצת יד סודית. דיברת? השפה שלך. עשי בה כרצונך.
ציירי בה את עולמך.
ובעוד שבמרחבים בהן שולטות נשים זה כבר נהפך מקובל (המורה לפילאטיס מדברת בלשון אישה), אני נהנית לחשוב מה היה קורה, איזה עולם היינו בונות, אילו ברירות-המחדל היו של נשים. כן, מרב מיכאלי כל הדרך – מדד העוני היה מדבר על עניות, החינוך היה מדבר על צפיפות תלמידות בכיתה, והשלטים היו אומרים לנו "עצרי" במקום "עצור", "האטי" במקום "האט" [הכניסו בדיחה סקסיסטית על נהיגת נשים כאן: למשל "האיצי!"].
וכי מה היה קורה? הגברים היו מבינים שהם אינם רוב, הגברים היו מבינים קצת יותר מה זה להיות שקופות, איך זה מרגיש לא להיכלל בברירת המחדל. רע לא היה יוצא מזה.
דברו אלינו - חווית משתמשת שונה
חודש לפני יום האשה הבינלאומי, דפנה אייזנרייך, סטודנטית לתואר שני במגדר ורכזת חינוך במרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, פתחה את עמוד הפייסבוק "דברו אלינו", שקרא לגופי תקשורת ולכל מי שעומד מול קהל, לדבר בלשון רבות ביום האשה עצמו. ליוזמה נענו הרבה מאד גופים בתקשורת ובחינוך, ובבוקר שמונה במרץ מאזינות גלגלצ אולי לא ידעו להסביר מה נשתנה, כששמעו "בוקר טוב מאזינות. הפקק בו אתן תקועות נמשך חצי שעה". בחיבתי לקופי טוב, אהבתי מאד את השם, כי הוא אומר – אנחנו כאן! תראו אותנו, דברו אלינו. ההפנמה הזו של "יש נשים בקהל?" תעזור לכן לשנות את האופן בו אתן מדברות.
דפנה סיפרה לי על תגובה מרגשת במיוחד ממורה בתיכון, שהשתתף ביוזמה וכתב: "הבנות בכיתתי גבהו אתמול בכמה סנטימטרים בזכות היוזמה. זה פשוט מדהים מה שזה עשה. גם לבנים.. נראה לי שאתחיל לדבר גם וגם". היוזמה הזו מדגימה כמה כח יש לאשה אחת עם רעיון, ליצור שינוי אמיתי במרחב הציבורי.
וכך נראה המסך באותו היום באצטדיון טדי בירושלים:
שימוש בלשון אישה יכול גם להביא לתוצאות חיוביות כשהשפה יוצרת חוויית משתמשת שונה.
[מעדכנת שמאז נכתב הפוסט הזה, המון חברות שלי שכותבות בלוגים לקהל שרובו נשים שינו את הכתיבה שלהן ללשון רבות, בין אם בעקבותי או בעקבות המגמה שאני חלק ממנה]
אם יש לך עסק שפונה בעיקר לנשים, למה לא לפנות אליהן ישירות?
זהו היתרון והחסרון של השפה העברית.
בעוד באנגלית הרבים תמיד יהיו גם רבות, בעברית אני צריכה לבחור למי אני פונה. כשהייתי מקליטה את ההודעות הקוליות שלי למוסדות מסוימים, הייתי משנה תמיד לשון יחיד זכר ללשון רבים ציווי. במקום "הקש 3" העדפתי "הקישו 3". אבל אז אנחנו מאבדות את הפניה האישית. כנרת יפרח מקדישה פרק בספר שלה, "מיקרו קופי", למה שהיא מכנה "האתגר הכי גדול של ממשקים בעברית- צורת הפניה למשתמש, או למשתמשת או למשתמשים".
אתרים אחדים כבר הבינו זאת, ובכלל, יש תחושה של התארגנויות נשיות ופמיניסטיות רבות ברשתות החברתיות (למשל העמוד של "אוטולה" שהתחילו לדבר אל נשים שרוצות ללמוד טיפול בסיסי ברכב) והנה חנות אונליין למכירת מוצרי קוסמטיקה ופארם לנשים, bela, מבקשת מהצרכניות שלה "הכניסי כתובת מייל" וגם "הרשמי". שורות אחרות יגלו לגולשת "מישהי מסתכלת על המוצרים האלו ממש כרגע". אבל בעמוד הבית עדיין מפורט ה"אני מאמין". וכן, אני חושבת שזה יכול יום אחד להיות "אני מאמינה". אמנם מאחורי האתר עומדים חברות יזמים גברים, אבל ייתכן שזה נכון לשקף לקוראות את מה שקורה אצלן בראש.
אין לי ביקורת על בלה, האתר מקסים, וכבוד על האפשרות לרכוש מוצרים שלא נוסו על בעלי חיים בתור לשונית בפני עצמה. אבל צעד נוסף קדימה מבחינתי, יהיה כשאנחנו נלמד לדבר על עצמנו בגוף שני נקבה (שוב, אני יודעת שיש נשים שעצם המילה "נקבה" מעוררת בהן עצבים. כן, אנחנו יותר מנקב, אבל כשאני מדברת על השפה ארשה לעצמי להשתמש במונח הזה כי עולמנו עדיין מחולק לצורות זכר ונקבה בשפה. באמת שאין לי רצון להעליב או לעצבן). האם יצא לכן לתפוס את עצמכן אומרות "אתם יודעים איך זה, אתה קם בבוקר, נכנס לאוטו, מבלה את כל הבוקר בפקקים, עד שאתה חוזר הביתה כבר לילה". לי היו אפילו שיחות בהן חברה אמרה לי: "אתה שבוע אחרי לידה, כואב לך הציצי, אתה מת לישון….". רגע. מה?
במסגרת ה-אני מאמינה שלי, אפשר לנסות לשים לב גם לזה. את! כן, את.
אני קיימת משמע אני יכולה
בהמשך לתלמידות של אותו מורה מאמין, שדיבר אל כיתתו לראשונה בלשון רבות (בוקר טוב תלמידות יקרות!), ראו עד כמה שינוי של אות אחת יכול לשנות מציאות. בשיחת יעוץ שקיימתי עם לקוחה במשרדי, התברר שהיא מורה לפסיכולוגיה בתיכון. אני לא זוכרת כיצד השיחה הגיעה לשם (תכלס, אני לא זוכרת כיצד הגעתי לרוב המקומות במהלך יום רגיל שלי) אבל התברר, שהיא רושמת על המבחנים של תלמידותיה, במקום "מצוין" – "מצוינת!".
בהוספת ת' אחת, הפכה ענבל את הציון מתיאור המבחן לתיאור מי שכתבו אותו, בפניה שפונה ישירות לתלמידה שלה. עוד דוגמא נפלאה לאיך שינוי קטן בשפה האוטומטית שסביבנו יכול ליצור שינוי פנימי מהותי אצל הנערות. איך מילה שאנחנו לא מתעכבות עליה (חוץ מ"יששש!!") הופכת לפניה אישית ממורה אל תלמידה.
דיבור בלשון נקבה - אז איך עושות את זה?
בסדנא שהעבירה ניצן ויסברג היא ניסתה לדבר בלשון אישהלקהל הנשים של קהילת XX+UX. שם זה נהוג, כל החדר נשים, האג'נדה נשית. אבל רוב הזמן היא לא הצליחה, כנראה בגלל שהיא מדברת לרוב אל קהל באנגלית, ולבסוף נטשה. זה בהחלט שיפט לא פשוט, לדבר בלשון רבות, למי שאינה רגילה.
אבל יש חדשות טובות. נראה היה, שויסברג כל הזמן נלחמה לשנות בתוך הראש שלה את השפה. במקום אנחנו יודעים תגידי אנחנו יודעות. במקום רוצים רוצות. אבל מה שהיה, בעיני, יוצר את השינוי, הוא פשוט להבין אל מי היא מדברת. דברי אלינו! במקום לחשוב על מילים ועל סיומות ועל תחביר ועל שינוי, על הרגלים קשים שצריך לשבור, צריך פשוט לפתוח את הראש ואת העיניים ולראות – מולי יושבות מאה נשים, אני אזכור כל הזמן שאני מדברת אליהן. אני אשה, אני אתחיל לדבר על עצמי בגוף ראשון אישה. כשהייתי משחקת בגינה עם בתי, התחלתי להנות מלהגיד לה (בקול רם, היו בטוחות) "בואי עינבי, הולכות הביתה!". כשהסוויץ' במוח נעשה ("אני אשה שמדברת אל נשים" במקום "אני חייבת לשנות את האופן בו אני מדברת") זה הרבה יותר קל. וכן, זה עדיין דורש המון המון תרגול. אבל זה יכול ליצור שינוי גדול ממש. והנה כמה דוגמאות מהבית:
שינוי קטן > שינוי גדול
ואני מוסיפה עוד סיפור מהשנים האחרונות על אחי הגדול, שכנראה גדל אצל אותם שני פמיניסטים שהשפיעו עלי.
לפני כמה חודשים הוא פרסם מודעת דרושות. הוא חיפש מתכנת, ומשהו גרם לו לנסות משהו שונה: הוא ניסח את המודעה כולה בלשון אישה והוסיף בסוף "המודעה נכתבה בלשון נקבה אבל פונה גם לגברים".
בעקבות הניסוח המודעה הגיעה לקבוצה בפייסבוק של נשות מחשב, ובניגוד לפעמים קודמות, מספר הנשים שפנו בעקבות המודעה עלה במאות אחוזים. וכן, היא היתה מנוסחת כמו תמיד, אלא שהפעם הגברים לא היו ברירת המחדל. הנה דוגמא לשינוי שקטן שיכול לחולל שינוי עצום, וזה בלי להזכיר את השינוי המודע שאחי הקטן עשה בצוות שלו, שמנה כשהוא עזב יותר נשים מאשר כשנכנס, ויותר נשים מגברים.
בעמוד של דפנה פייזר "הורות במודעות מגדרית" ,יש לינק ל-PDF של מערך שיעור (אותו כתבה דפנה אייזנרייך), שעוסק בדיוק בזה. הבת שלי ביססה עליו פעולה שהעבירה לחניכות שלה במכבי צעיר, שהיתה פגז. ממליצה.
את השינוי שלכן אתן מוזמנות להתחיל ממש כאן, בתגובות.
תודה לכל הנשים שעזרו לי בהכנת הפוסט הזה, תודה לשירלי על תיקון המציאות.
הפוסט נכתב בלשון אישה אבל הוא פונה גם לגברים. אנחנו התרגלנו? עכשיו תורכם. 🙂
לפוסט הזה יש 83 תגובות
היי רונית , כתבת נפלא (או- את נפלאה!)
רציתי להאיר על פרט חשוב. אנחנו רגילות להגיד "לשון נקבה" או "לשון זכר". היום המודעות לזהות המגדרית גדלה ולכן להיות מישהי/ו נקבה או זכר לא בהכרח רלוונטי לזהותה/ו המגדרית. לכן אולי נכון יותר לכתוב- "לשון אישה" ו"לשון גבר"- שכן אנחנו פונים לאישה או לגבר ולא לאיברי הרבייה.
וגם אנקדוטה- אני מורה בתיכון ומדברת אל תלמידותי ותלמידי בלשון מסורגת- פעם כך ופעם כך, לדוגמה: "כולם לפתוח מחברות, אתן זוכרות שדיברנו בשיעור שעבר…" וכו'.
לפני כמה שנים, תלמידים בנים התלוננו עליי בפני המורה ללשון בטענה שאני מעליבה אותם כשאני פונה אליהם בלשון אישה רבות ו"בשם חוקי הלשון העברית" הם מבקשים שהוא יעיר לי! לא נבהלתי אלא פתחתי איתם שיחה על – למה כשפונות אליכם בלשון אישה זה מעליב? מה מעליב בלהיות אישה? ולמה הבנות לא נעלבות כשתמיד פונות אליהן בלשון גבר? כנראה שהן התרגלו… אז בואו נסגל לנו הרגלים חדשים.
כמו כן- אמרתי להם שאם הם כל כך דואגים לשמירה על חוקי השפה, מעתה והלאה יירד ציון על שגיאות במבחנים 🙂 (סתם).
ענת! את נהדרת בעצמך!!
הארתי את תשומת ליבם של כמה מורים לעניין, ותהיתי, בעיקר ביני לבין עצמי, עד כמה הפניה של המורות משנה את אחוז ההשתתפות של נערות וילדות בשיעורים.
רוב המורים (למעשה המורות) פונות בשאלה "מי יודע להגיד לי.." או "מי יכול לומר" ואני לא מתפלאת אם זה ישנה את התגובה אילו יפנו ב "מי יכולה להגיד לי" מדי פעם.
לחלוטין אימצתי את השינוי ל"לשון אשה", נראה אם אצליח. לא קל לשנות הרגלים (ראי את התלמידים בכיתתך).
את מצויינת 🙂
כל פוסט שלך מוכיח שהשינוי מתחיל רק מתוכנו. וככל שכל אחת מאיתנו תשנה את דפוסי התנהגות הקטנים והיום יומיים ככה נצליח להתקדם. אני בנתיים מנסה לכתוב ולפנות רוב הזמן בלשון רבים, במקום זכר. אולי אהפוך את זה לרבות… שיהיה לנו בהצלחה!
תודה שונית!
היי רונית,
קראתי בעיון, היה מעניין ומאיר עיניים.
כבר לא נראה לי כל כך מוזר לחרוג מחוקי האקדמיה ולהשתמש בלשון נקבה ללא קשר למספר הגברים.
תודה נהדרת 🙂
לא מאמינה שאשכרה הגעת לזה.. תודה!
תודה לך על הפוסט הזה.
אני חושבת שאני מודעת ומשתדלת בכל התנסחות, בעיקר בכתב, לפנות נכון, קודם כל לנשים.
לא אוהבת את השימוש ב'בנות' כשאני לא מדברת על ילדות.
עכשיו, אחרי קריאת הפוסט, אחשוב על זה עוד.
תודה מיכל. המילה "בנות" פשוט מוציאה אותי מדעתי. במיוחד כשהיא מגיעה ממלצר בן עשרים וקצת שפונה אלי ואל חברותי, שיכולות להיות אמהות שלו. כאן השפה שלנו נתקלת בבעיה אחרת – כל המבנים הישנים נחשבים מיושנים ורשמיים מדי. החלופה היחידה היא "גבירותי" ונשים רבות ייעלבו מזה.
בקיצור – מציאת חלופה למילה הזו בהחלט צריכה להיות על סדר היום הלאומי 🙂
טוב, קודם כל שכנעת אותי לעבור ללשון נקבה באופן רשמי בפוסטים שלי (חלקם כבר כתובים בלשון נקבה, רובם בלשון רבים). בניוזלטר שלי כבר מזמן אני נאבקת לפנות באופן אישי שמתאים לשני המינים… משהו בסגנון:
רוצה גם לעצב את הבית שלך?
למינהם… לא תמיד זה עובד, אבל אני תמיד מרגישה גאוה כשזה מצליח.
אני רוצה להוסיף משהו משלי… כמובן שהקונספט של ״והגדת לבתך״ הוא חשוב מאוד, אבל לא פחות חשוב הוא להסביר לבנים שלנו שבנות הן גם שוות.
רק היום הבן שלי סיפר לי שבגן, ילד אחד נעלב מילד אחר שאמר שהוא בת. כמובן שמיד פצחתי בהסבר שלהיות בת זה לא מעליב בכלל… אני לא בטוחה שהוא השתכנע, אבל אני יודעת שהשיח המיסגוניסטי מתחיל כבר בגן.
ברור. בניגוד לציטוט ההוא של ג'סטין טרודו, שהוא צריך להגיד גם לבן שלו וכו', אני בהחלט מאמינה שדוגמא אישית חזקה יותר מכל הטפה או שיחה. כשהבן שלי גדל בבית בו אבא רוחץ כלים ואמא מתקינה גופי תאורה, בו אבא ואמא נמצאים שניהם בבית עם הילדים ומרוויחים אותה משכורת, זו הדוגמא מבחינתי. אין לי ספק שהבן שלי פמיניסט לא פחות מהבת שלי, כי שניהם גדלו באותו הבית. מצד שני, גם בשיחות, כשאת באמת עונה "מה מעליב בלהיות בת?" את פותחת פתח לחשיבה אחרת. אני חושבת שהשינוי קורה לאט מדי ומעט מדי, אבל אין לי ספק שגם מהבנות וגם מהבנים שלנו הוא יגיע.
אגב, אהבתי את התמונות של השלטים בלשון נקבה, זה אמיתי או פוטושופ?
אולי נאחד איזו קבוצה ונעשה פעולת גרילה להפוך באיזה לילה מלא שלטים ללשון נקבה?
זה בטוח ייצור הד מטורף ויגיע לחדשות אפילו אם נגייס מספיק נשים שמעוניינות לעזור!!
התמונות הן פוטושופ על שלטים קיימים. היו כמה שלטים בתל אביב שזכו לתוספת. לא מוצאת סיבה לנקוט בפעולות גרילה, אפשר פשוט לנסות להכנס בדלת הראשית ולהעלות מודעות לזה במוסדות בהם יש לנו השפעה. אני בטוחה שזה דבר שמתחיל לקרות. אני פחות הטיפוס של ספריי שחור באמצע הלילה וחבלה ברכוש ציבורי, אולי עברתי את הגיל 😉
פוסט מעולה ומאוד חשוב.
נקודה קטנה – האם תוכלי לשפר מעט את הקונטרסט בבלוג שלך? אני מאוד נהנית לקרוא את הפוסטים שלך אבל הרקע המשובץ והכיתוב האפור קצת מקשים על הקריאה.
תודה רבה מאיה. עניין האפור והמשבצות יידון בפגישה הבאה עם המעצבת שלי, את לא היחידה שהתלוננה.. תודה!
מקסים. תודה לך על הפוסט הזה ועל המילים הנכונות.
את נהדרת!
תודה מורן, משמח מאד לשמוע.
פוסט דמעות, מרגש. ז"א מרגשת. אהבתי את "שואגת משמחה". כמות הציטוטים והקישורים מרשימה.
תודה שלי!
אני מאד אוהבת להפנות למקורות מעניינים שאני מוצאת, שמחה שיש מי שעוקבת אחרי הלינקים. את מוזמנת להירשם לבלוג, יש לי פה עוד כל מיני סיפורים שווים. 🙂
אני איתך. פוסט מצוין, כל הכבוד!
יופי של פוסט! מאד נהניתי לקרוא ומנסה ליישם בעצמי עם בנותי ובכלל.
תודה!
תודה יעל
בתור גבר – אני מניח שזה יהיה קשה, מאוד. אבל מצד שני אולי לא יזיק לנו לעבור קצת מה שנשים עוברות כל הזמן.. בחיים לא יצא לי לחשוב על כך שאני שולט במרחב הציבורי ונשים לא.. מעניין
תודה טל! זה נחמד מדי פעם לנער אנשים מאזור הנוחות שלהם. לא יודעת במה אתה עוסק, ואם יוצא לך לעבוד בסביבה שהיא נשית בעיקרה, אבל זה יכול להיות ניסוי מעניין בפעם הבאה שזה קורה.
חג שמח!
אודות המחבר.
מת 🙂
כן, אני מנסה לטפל בזה… 🙂
התחברתי מאד!
תודה רבה לך על זה:)
אגב היום (ליל הסדר) כשישבנו על המשפחה לקרוא את ההגדה והגיע תורי הכרזתי בפני כולם "אני לא קוראת בהגדה עד שהיא תכלול גם נשים, אני אישה ואני לא חלק מהחג הזה! מוכנה לקרוא את "והיא שעמדה"" חייבת להודות שהרגשתי יותר משוחררת 🙂
אולי שנה הבאה אני אביא הגדה פמיניסטית 😉
לי אישית אין עניין לשנות טקסטים של העבר. יותר רלוונטי לשנות טקסים בהווה, וכל עוד גם הנשים קוראות מסביב לשולחן לי זה לא ממש משנה.
אני האחראית לכך שהניוזלטר של עיתון את יפנה לנשים בלשון נקבה.
מר סיגלר בהתכתבות פומבית איתי כתב שמדובר במערכת בעלת תבנית שאי אפשר לשנות.
הזכרתי לו שיש מתכנתים/ות בישראל שיכולים/ות לשנות את התבנית.
ראו/נה זה פלא בגליון שיצא שבוע לאחר מכן, העוול תוקן.
מעולה!
זו בדיוק הדוגמא. כל כך הרבה אנשים רואים את העולם בתור חיים בתוך "מערכת שאי אפשר לשנות", ומונעים מאמירות כמו "ככה זה". אפשר לשנות כל מערכת, והשינוי עליו אני מדברת, אותו את עשית, הוא כל כך קל יחסית, שממש חבל לא לעשות אותו.
תודה אורנה על התגובה ועל התרומה!
את נפלאה!
תודה רבה!
תודה רונית,
כאחת שמדברת באופן תדיר וקבוע בפני קבוצות גדולות של נשים, אני מודעת לאופן הדיבור שלי, בלשון נקבה, ואפילו כבר כמעט "לא מודעת", כיוון שהדבר הפך לטבע שני.
יחד עם זאת, כאשר כן "משתרבב" גבר לקהל, אני מוצאת את עצמי מתנצלת בפניו על כך שאני מדברת בלשון נקבה. אז לא עוד. מעכשיו אצטט אותך בגאווה – אנחנו התרגלנו? עכשיו תורכם!
חג חירות שמח!
בהחלט אפשר להסביר, כשיש גבר בחדר, את אופן הדיבור שלך. להתנצל זה משהו שבלי קשר צריך פשוט להפסיק. 🙂 וכן, מתישהו זה פשוט נדבק ויוצא בטבעיות במקומות הנכונים.
אפקט הפרפר – שינוי קטן שיעשה הבדל גדול.
הנעת אותי לפעולה – בדקתי בבלוג שלי ועשיתי תיקון לצורת הרבים.
תודה.
איזה יופי! שמחה לשמוע.
נהדרת!
פוסט מופתי. מעניין, מעורר מחשבה ואני בטוחה שיניע שינויים אצל כמה וכמה מהקוראות (ואני בינהן).
תודה יקירתי. אני חושבת, שאפילו לשרבב משפט דוגמא אחד בלשון נקבה לכל מצגת, יכול לשנות את מצב הערנות אצל הקהל מדי פעם.
כן!! ככה בדיוק!
אני כבר שנים במקום הזה, מדברת על עצמי ואל אחרות בלשון הנכונה, לשון אישה (נקבה? סליחה, הנקבים שלי לא מגדירים אותי). בשנים האחרונות אני עובדת עם נשים הרות, שם זה מגיע למחוזות האבסורד, נשים אומרות לי "כשאתה בהריון, כשאתה יולד, כשאתה מניק" – ואני מנצלת את זה כדי להפנות את תשומת ליבן, לכמה הן רחוקות כך מעצמן.
תודה לך על המאמר הנפלא הזה
כן, אפילו כאן בתגובות קראתי על הביטוי הזה "כשאתה בהריון". ושוב לעניין הנקבים – חייבת לומר שאני לא מוצאת את זה מטריד, ומבחינתי בוודאי שהנקבים מגדירים נקבות. זה מה שמגדיר את רוב הנקבות בעולם החי, בצורה הביולוגית הפשוטה ביותר שיש. לי ממש אין בעיה עם המילה הזו. זה בהחלט עדיף על הסימן הגרפי של נקבות, שמגיע מהמראה של ונוס, ומייצג אותנו בתור המין שאוהב להסתכל במראה, ואותם בתור המין שנלחם.
עם השנים, זו הפכה להיות מילת גנאי "אתה נוהג כמו נקבה" ואולי בגלל זה לא נעים לנו לשמוע אותה. תודה על התגובה שלך!
יישר כוח. אי הנוחות היחסי שחוויתי, כשניסיתי לנהוג כמותך (ואני גבר), לימד אותי רבות על עצמי ועל החברה בה צמחתי.
רואה את אי הנחת הזה אצל גברים מדי פעם, ושמחה שאתה נלחם בו. תודה!
איזה יופי, מדהימה! אני מלמדת במכללה להוראה ומן הסתם הרוב הן נשים, תמיד ובאופן מודגש אני מקפידה לדבר רק בלשון נקבה ועונה לגברים שמתמרמרים ש"היי, גם אנחנו כאן" שאין מה לעשות ושיתרגלו. גם הבן שלי בן השבע התחיל להתעניין פתאום בסוגייה של איך לפנות לקהל מעורב והצעתי לו שאם הרוב הן ילדות שידבר בנקבה גם אם יש ילדים, הוא לגמרי קיבל את זה.
גם בכיתות לימוד אפשר לשלב מדי פעם. כשיש אצלי גברים בקהל, והם באמת מעטים, אני מדי פעם אומרת דוגמא בלשון זכר. נשמע נהדר מה שאת עושה. תודה!
?
לגמרי מחווה למרב! נערצת אמיתית
ואני כבר לא מורב לעברית בפועל , אבל זה להזדמנות אחרת.
ברוכה הבאה למועדון! איזה כיף וכבוד שהצטרפת לכוחותינו!
כתבת מעולה ונהדר.
הזדהיתי מאד עם רגע השחרור ממה נכון וצריך לעשות, וההבנה שאני יכולה לעשות מה בראש שלי ולעזאזל האקדמיה וכללי התקינות (ומעבר לחינוך המשותף שלנו, אני עוד מורה מוסמכת לעברית…)
בעוונותי אני זוכרת שפעם חשבתי שהדיבור הזה של מרב מיכאלי מוגזם וטרחני, אבל כבר קרוב לשנתיים שאני עמוק בתוך זה בעצמי. המונח האמריקאי הטרנדיdisruption מתאר היטב את מה שזה עושה. אנשים ונשים פתאום שמות לב לזה ובין אם הן מזדהות או מתעצבנות – זה גורם להן לחשוב.
יש לי עמית אחד לעבודה שעוקב אחרי זה באדיקות ומעיר, וגם חבר פייסבוק אחד חמוד שבגיל 16 בערך תפס אותי ואמר לי שהוא שם לב שאני כותבת בלשון נקבה, אבל השבוע כתבתי פוסט בלשון זכר, ואם היתה סיבה מיוחדת (לא היתה, התפלק לי), ובכלל האם יש עוד אנשים שעושות את זה. מאותו רגע הוא המצפון שלי ואני מקפידה שבעתיים…
אצלי, אגב, גם גוגל, פייסבוק, ווייז, ושאר אפליקציות ודברים שהשמות שלהן לא בעברית-הן נקבות: גוגל אומרת, פייסבוק הציעה לי, ווייז מעריכה וכד '.
הבנתי שמצבי ממש קשה לפני שבוע כשהייתי בהרצאה של מנכ"לית אחת החברות הגדולות בארץ. לא רק שהיא דיברה אל חדר מלא נשים (וגברים בודדים) בלשון זכר, ושהטבלה שלה על השתתפות נשים בכוח העבודה היתה בלשון זכר ("חברי דירקטוריון", "מנהלים"), היא אף אמרה את המשפט המופתי" מי מכם אמר את המשפט הזה כשהוא נכנס להריון ".
לא היה זמן לשאלות אז רדפתי אחריה החוצה למונית במיוחד כדי להעיר לה.
אלירז את גדולה.
גוגל אמרה לי זה מעולה.
ותראי כמה כח יש לאשה אחת שמתעקש, מאמינה, סופגת קיטונות של ביקורת ושמה על כולם קצוץ. אחרי שנים של "גיחוך וטרחנות" זה מתחיל להתפשט. מבחינתי הפוסט הזה הוא מחווה למרב ממש.
תודה יפתי, שמחה לשמוע שאת מורה לעברית!
אחלה פוסט! מאוד אהבתי. רק מעדיפה 'לשון נשים' או 'לשון אישה' על פני 'לשון נקבה'. כן, האקדמיה וכו', אבל המילה נקבה לא עושה לי טוב. מצמצמת את המהות הנשית לנקב ביולוגי. מן בת דודה של 'בעלי' כזו.
לכל אחת יש קווים אדומים אישיים. למרות המשמעות, אין לי בעיה עם נקבה. וכי אין זה מה שמבדיל אותנו מן הזכרים? זה עדיף בעיני על מייל ולעומתו פי-מייל, כאילו נגזרת של אותה המילה. בעברית אלו שתי מילים שונות. חוץ מזה, עובדת על "בעלי". כאן אני היא זו שמתקשה להתרגל לצליל התחליפים.
הודות לחברתי טל ברייר בן מוחה מייסדת מנהיגותה – מנהיגות חינוכית מודעת מגדר , שיניתי את צורת הדיבור לנקבה ומנסה להפנימו כמה שיותר כך, שהפוסט הזה תופס אותי בדיוק בשינוי זה .
איזה יופי. תודה
ביתי בת שנתיים וחמישה חדשים מפטפטת ללא הרף וכל יום לומדת מילים חדשות ומגלה עולם.
אני מנסה להנחיל לה את העברית היפה והעשירה (במאמץ רב). הדבר שהכי מפריע לי הוא שאני מוצאת את עצמי מדברת אליה בלשון זכר כשרק שתינו לבד – כ"כ התרגלתי שמדברים בלשון זכר כשנמצאים בחברת אנשים…..
שמתן לב שהצורה "תלכנה, תצאנה" (עם סיומת "נה" לנקבה) כמעט ונעלמה מהעולם?
נוגה, אני בטוחה שאם זה משהו שאת מודעת אליו וחשוב לך, ככל שהיא תדבר יותר כך זה יקרה לך מעצמו.
עצה אישית: תתחילי עם משפט אחד, כמו בגינה: בואי, הולכות הביתה.
אני יכולה לספר לך שהופתעתי מתחושת האינטימיות שזה ייצר עבורי, המשפט הזה. העובדה שאני יכולה שוב לחגוג דיבור נשי אינטימי. אין לי אחות, ומזה עשרים שנה ויותר גם לא אמא. הצליל של המילים האלו מרגש אותי עד היום. ממליצה בחום לנסות, באופן הכי מלאכותי, מודע ומבויים. כמו כל דבר בגידול ילדים, זה בהחלט נלמד ונרכש.
בהצלחה לכן.
איפה עושות פה לייק?
דפנה, בורכתי בביקורך ונוכחותך ולייקך.
תודה יקירתי.
כשכתבתי בפעם הראשונה במבחן 'מצויינת' לתלמידה, זה יצא באופן טבעי, ותוך כדי כתיבה חוויתי תחושת אי נוחות. אכן התרגלנו לחשוב שזה לא מקובל/לא נכון לתת חיזוק כללי לתלמיד. ואז חשבתי שוב, ובחרתי להשאיר את החיזוק, כדי לאפשר למתבגרת לשמוע שהיא היא באמת מצוינת! בלי התנצלויות. בלי הסתייגויות. המתבגרות שאני נפגשת בהן הן באמת מצויינות. (ולא רק התשובות שלהן…) והן נהנות מאוד לשמוע (לפעמים לראשונה) שהן כאלה.
חג שמח
ענבל, יש לי הרגשה שאת מורה מצוינת!
מעוררת מחשבה. תודה לך!
אחד הפוסטים החשובים שקראתי! בכל חיי המקצועיים השתדלתי להשפיע, לגרום לכותבים סביבי (בעיקר זכרים, בעולם הפרסום) לכתוב בלשון אחידה, כזו שללא ניקוד נקראת היטב בשני המינים. זה לא פשוט בכלל, לפעמים ממש בלתי אפשרי, אבל לפעמים זה היה ממש נבזי – למשל, מכתב הנשלח מהבנק, ממוען אלי וכתוב בלשון זכר.
מקווה השינוי ייעשה מהר והדרך שלך נהדרת!!!
אני יכול להביא את שתי האגורות (או קצת יותר) שלי מתחום התוכנה.
אצלנו כל התכתובת והמסמכים הם באנגלית. אז לכאורה אפשר לחשוב שאין בעיית מגדר. אבל מה קורה כשמתיחסים למשתמשים? פתאום כותבים ש: He is clicking on… אז אני ואחרים (ואחרות) מתמודדים עם זה בשתי דרכים עיקריות: אחת היא פשוט לכתוב She is clicking on… בכוונה. אפשרות אחרת היא להשתמש בלשון רבים באנגלית: They are clicking on… שהיא לא ממוגדרת כמו הם/הן בעברית. יש לנו במחלקה שלנו בארה״ב ישראלי שבשנים האחרונות עובר איזה שינוי מגדרי ובאיזה פרץ של מרץ תיקן המון הערות בקוד שהיו He ל-They.
עוד הרגל שיותר ויותר אנשים אצלנו מאמצים קשור לראיונות עבודה. כשכותבים את סיכום הראיון לא כותבים He said that… אלא The Candidate said that… וכדי לקצר כותבים פעם אחת The Candidate (TC) ומשתמשים בקיצור TC מכאן ואילך. במקרה של ראיונות עבודה זה חשוב במיוחד כדי לנסות לנטרל השפעות מגדר אצל הוועדה שאמורה לקרוא את כל סיכומי הראיון ולהחליט.
הדבר שהכי בולט למשתמשים שלנו הוא כמובן מה שכתוב בממשק המשתמש (שׁשדוגמה לו הבאת למעלה). כשכותבים את ממשק המשתמש כותבים אותו באופן שמכין אותו לתרגום. הפורמט שבו משתמשים נקרא ICU (פרטים כאן: https://site.icu-project.org/) מאפשר להגדיר אפשרויות שונות לפי מגדר (זכר, נקבה, מעדיף/פה לא לומר), יחיד וריבוי וכו׳, כי לכל שפה יש את האפשרויות שלה. כך למשל, יש שפות שבהן יש נוסח שונה לאפס, אחד, שניים, מעט והרבה (למשל, בעברית: קומה אחת, קומותיים, 3 קומות – כל אחת מאלו היא גרסה). אלא מה? מהנדסי תוכנה אמריקאים דוברי אנגלית לא זוכרים שבשפות אחרות לפועל יש צורה שונה כשמדובר בזכר ונקבה, ואז מלכתחילה לא משתמשים בפורמט הנ״ל כדי שהאפשרויות בכלל יהיו זמינות למתרגמים.
כמובן שכל זה עובד כאשר המגדר של המשתמש (או משתמשת) ידוע למערכת, אבל מה אם הם לא התחברו למערכת? מה לעשות אז? בכל מקרה שראיתי עד כה (חוץ מהדוגמה לעיל מאתר bela, שגם הוא מן הסתם לא אתר עם ממשק שצריך לתמוך בכמה שפות) הבחירה היא ללכת על אפשרות ה״סתמי״ בעברית שהיא כמובן זכר.
אתה מעלה נקודות מעולות, ערן. לשמחתנו יש כמה נשות ux מעולות, שעובדת על הדברים האלו בדיוק, ממש כמה קומות מעליך. לדעתי פתרון הבעיות האלו בהחלט נמצא על סדר יומן, והמודעות לזה עולה כל הזמן.
מעבר לזה, בפרק של הספר של כנרת תראה דוגמאות לשפה שמצליחה, אפילו בעברית, לעקוף את כינוי המשתמש באלגנטיות. כך שעם עליית המודעות לחשיבות של מיקרו קופי, ייתכן שמצב הדיפולט של תוכנות יהפוך פחות רלוונטי במקומות שמשקיעים בהם מחשבה.
מסכימה כמובן, ומקפידה לדבר בלשון בנות לבנות שלי. כשראיתי את ה"מצוינת", זה ריגש אותי וחשבתי שזה גאוני. אחר כך חשבתי שוב, והגעתי למסקנה שזה גם יכול להיות בעייתי. מצד אחד – ברור שבן שמקבל "מצויין", יסיק שהוא מצוין, ובת תסיק שהמבחן מצוין. ואנחנו רוצות שהיא תדע שהיא מצוינת. ברור.
מצד שני, אנחנו יודעות שבנות נוטות ליחס הצלחה לאחר וכשלון לעצמן, ומה יהיה כתוב כשהציון הוא "בלתי מספיק"? שאת "בלתי מספקת"? המסר ההפוך ממה שהיינו רוצות להעביר.
אז צריך קצת להיזהר כאן. דווקא כאן, צריך להבדיל בין מעשה המבחן וההצלחה/אי הצלחה בו, לבין מי שכתבה אותו. הציון צריך להתיחס למבחן, ולא למי שקיבלה אותו. ולחזק את זה שאת "מצוינת" צריך כמובן לעשות, אולי ליד, אולי בדרך אחרת.
ראיתי בפייסבוק שלך את התלונה שמדובר בנושא קטנוני, ואפשר להשתמש בהערה שלי כאן גם כדי "להוכיח" שזה מסובך, מכביד, ואולי להסיק שמיותר. אבל זה בדיוק ההיפך. זה רק מוכיח עד כמה הנושא בנפשינו, עד כמה דרושה כאן מחשבה, ועשיה כמובן.
בנקודה הראשונה אני מסכימה איתך.
בשניה? אני גם מסכימה איתך.
התגובה שלי למבחנים של ענבל היתה זהה לשלך. אני מעדיפה לתת ציון על התשובות ולא לבנאדם, וחשבתי גם אני על "נכשלת" וכאלה.. ובכל זאת, הרעיון הוא נפלא, ולו בשביל הרגע בו התלמידה מבינה את האפשרות לראות דברים אחרת, על ידי שינוי אות אחת.
לגבי ההמשך – בהחלט. התגובה של אורי, שאינה עצבנית דווקא, אבל מבטלת, מעידה בעיני על החשיבות של זה.
ואצטט שוב את גנדי: היי השינוי שאת רוצה לראות בעולם. לכן אני עושה את זה.
אבל יש עוד ציטוט, אותו איני זוכרת, שאי אפשר לעשות מהפיכה בלי לעצבן כמה אנשים. או משהו כזה. אז הנה סימן שאני בכיוון הנכון.
אוהבתותך!
פוסט מעולה וחשוב מאוד. משום מה התמונה ממגרש הכדורגל העלתה דמעות התרגשות בעיני. בבת אחת הבנתי את הכוח והנוכחות שמילה יכולה לתת לקהל שלם. ממש דמיינתי את הילדות המריעות בקהל.
מבינה לליבך. אין לי ספק שגם את הצופות זה ריגש והפתיע. מן הסתם, עד שהבנות לא ראו את הכתובת, הן לא הבינו שתמיד כתוב שם "צופים" וזה בעצם לא הן. שמחה לרגש 🙂
יופי של פוסט, וכרגיל, שוב אנו מגלות שהשינוי מתחיל בנו. כמה אחריות זו לשנות כל כך הרבה דברים (ודברות) ביום יום שלנו, ולהיות כל הזמן במודעות לזה.
זה בדברים הכי קטנים. רק השבוע דיברתי עם בת החמש שלי על פסח, ועל כך שבני ישראל יצאו ממצרים אחרי המון שנות עבדות, ואז היא אמרה: כן, גם בגן אמרו לנו את זה. אבל אמא, מה, בנות ישראל נשארו שם?
יש לנו הרבה עבודה!
חג שמח 🙂
דווקא התגובה של הבת שלך מראה שהשמיעה שלה השתנתה. שהיא כבר מכירה תבנית אחרת. זה נהדר. חג שמח מהממת!
מעולה! היי, זה מתאים גם וגם..
תודה לך גברת כפיר וחג שמח!
אהבתי! אפרופו הכותרת שבחרת, אצלנו קוראותים את קטעי ההגדה בסבב, אז בשנה שעברה התחלתי לשנות בסגנון הזה:
"ואפילו כולנו נבונות, כולנו חכמות…"
הלוואי שכולנו נבונות וכולונו חכמות.. בנתיים מרבינתו אינה יודעת לשאול. אבל אנחנו נצא השנה מ"לא נעים לי" ל"נעים מאד!" מעבדות לחרות. בקרוב ממש.
תודה! חג שמחה וכשרה 😉
משובחת!
בדיוק בדיוק בדיוק
ווכמעט שכחת את המשפט הקלאסי – כשאתה בהריון 🙂
נשבעת שכמעט כתבתי אותו. זו הדוגמאות שיפנה נתנה לי.
תודה!!
כגננת שעוסקת רבות במגדר ויום יום עוסקת בשיוון מגדרי , נהנתי מאוד לקרוא את הפוסט. אני מתחילה להרגיש ( אמנם לאט ומעט) שמתחיל שינוי בתפיסה שלנו את עצמנו, הנשים, ומאמינה שחינוך מגיל צעיר יביא לשינוי בתפיסה בעתיד. חג שמח!
יישר כח דורית, וחג שמח
מתביישת להודות שממש השבוע תהיתי האם העניין הזה של שימוש בלשון נקבה בבלוג שלי הוא לטובתי. איכשהו מאזן הלקוחות הנשים והגברים שלי היה 50-50 וחשבתי פתאום "מה יגידו? אולי ירתעו? אולי זה יפגע בי? ולא נעים…" וכו'.
כל כך שמחה שקראתי את הפוסט. קולח ומרתק ויותר מזה- סופר סופר חשוב.
מצוינת!
תודה אנה על התגובה.
אם הקוראים שלך הם חצי חצי, בכלל לא בטוחה שהייתי משנה. מה שכן, שווה לשים לב לדבר בגוף ראשון ושני, כלומר על עצמך ואל עצמך, בנקבה.
להתבייש בטוח אין מה. ?
אוהבת אותך, את האג'נדה שלך ואת העבודה שאת עושה הן בתחום העיצוב והן בתחום העצמת נשים.
חג חרות שמח אשה יקרה ?
תודה יקירתי! חג שמח ופורח גם לך.
מקסימה!
מצויינת! 🙂
לא, את