אז עברו 13 שנה מאז שהפכתי אמא, וכבר חודשים רבים שאנחנו חושבים איך נציין את האירוע. האתגרים שלנו היו משהו שיהיה מיוחד מספיק, משהו שהבן שלנו יאהב, משהו שיתאים למשפחות שלנו – אחת דתית. התלבטנו ארוכות איך לשלב את מי ומה, ובסוף, מתברר, בחרנו טוב.
במשך השנה החולפת, יצאו דני (אהובי) ושחר (בני) יחד לטיולי לקטות עם יתיר שדה: יוצאים לשטח בימי שישי של תחילת החורף, לומדים על צמחי מאכל, מלקטים אותם, ומכינים מהם מטעמים. הטיולים, שהליכה רבה לא היתה משולבת בהם, הסתיימו בארוחות גדולות וטעימות. שחר היה הנער היחיד בקבוצה, ומאד נהנה בהם. החלטנו ללכת על פורמט דומה לחגיגת בר המצווה. רוב החברים שלו מהישוב אוהבים לטייל ופעילים בחוג סיירות הארד-קור (קור של טיול חנוכה במדבר שלושה ימים..) וגם אלו שנשארו לו מהעיר, התלהבו מהפעילות.
את חגיגות בר המצווה החלטנו לבסוף לפצל לשתיים: בוקר ליקוט עם חברים בשישי, ושישבת של עליה לתורה ואירוח למשפחות, וזהו. למרות שאין לנו המון הזדמנויות לחגוג בפורמט גדול, ולשמוח עם כל חברינו ואהובינו, החלטנו הפעם ללכת על שני אירועים קטנים. רצינו מאד לשתף את המשפחות בטיול הליקוט, אבל בגלל שחששנו ממזג אויר לא מתאים, ומקבוצה שתהיה גדולה מדי, החלטנו לפצל.
עוד החלטה נבונה שלי היא להזמין את הלקוחה-לשעבר והצלמת תמיד גלית לוינסקי לתעד את היום הזה. בגלל שהמשפחה שומרת שבת, לא היתה שאלה איזה אחד משני האירועים יצולם, ואני יודעת היום שלולא הצילומים הנהדרים של גלית, החויה מהאירוע הזה היתה הולכת לאיבוד, וגם אני הייתי מתרוצצת כל הזמן עם הנייד ביד לתעד, במקום להיות שם.
יצא, שמבקום אירוע שמתחרש במקום אחד, קיבלנו המון סוגים שונים של פעילות עם המון לוקיישנים שווים. מהשביל המשכנו אל היער:
ולא רק עלים אספנו, אלא גם כמה שורשים, של קוץ שנקרא גדילן, ודומה מאד לברקן:
ובשקים מלאים (של רמי לוי..) חזרנו לחצר, ועברנו לטקס הדלקת האש, בו שחר הדליק אש בשיטה מסורתית עם ניצוץ מאבן צור:
אחרי שהאש דולקת, אפשר להתחיל לבשל – שולחנות עבודה גדולים נפתחו בחצר, וכולם שיתפו פעולה בצורה מרגשת. בשלב הזה גם חלק מהמשפחה הגיעה.
אז נכון שהוספנו קצת דים-סאם וסושי כי זה מה ששחר הכי אוהב לאכול, אבל היה המון אוכל והמון שמחה, הילדים אכלו בתיאבון את כל מה שהכינו, למרות המרקמים המאתגרים. בין לבין גם הזמנו ציירת קריקטורות שהשאירה לכולם מזכרות מן היום הזה (כי הילדים חובבי ציור גם..) והקרנו סרט קצר ומרגש (בדגש על קצר! לא אלו הם חייך) ונוגן שיר על ידי חברים מוכשרים שריגשו מאד.
שחר, שחשש קצת שיהיה משעמם, או דידקטי מדי, נהנה מכל רגע והתרגש מאד מהחגיגה הסופית. אנחנו נותרנו אסירי תודה על מזג אויר מושלם, ומאושרים שהשכלנו לבחור אירוע ששיקף את החיבור של שחר לטבע, למקום הנפלא בו אנחנו גרים, לחברים שלו ולאוכל.
ותוספת לא קשורה לסיום: בעוד אנחנו מפיקים את העליה לתורה בשבת הקרובה, העליתי עמוד הרצאות לאתר, ובו שני מועדים חדשים להרצאות שלי בפני מעצבות. אני מגיעה לאזור פרדס חנה לפתיחת גלריה Artush, שמוכרת עבודות של סטודנטים לאמנות ואמנים בתחילת דרכם, עוד מקום בו תוכלו לראות ולקנות אמנות במחירים שווים לכל נפש. מאד אשמח לראות אתכן שם!
לפוסט הזה יש 18 תגובות
או!! סוף סוף משהו אחר..
אני אחרי 3 ברי מצוות ושנתיים לפני בת מצווש לטום בוי שבוודאות לא יהיה באולם..רק בטבע..
הרעיון מקסים והתמונות מעבירות את התחושה
שאפו גדול!
נ.ב. תהיה הרצאה בעניין ?? חחח…
תודה ליאתי,
היה פוסט, זה נראה לי מספיק 🙂
אנחנו בדיוק אחרי שבת בר מצווה עם המשפחה, שהיה לא פחות מרגש ומקסים, אבל לצערי לא תועד במצלמה מקצועית, או חובבנית, בגלל שמירת שבת. אבל יש זכרונות שטוב להם להיות רק בלב.
לא תהיה הרצאה, אבל במרחק של שנה אני יכולה לומר במצוקה מסוימת ש:
1. עדיין אין אלבום! ואני לא מצליחה למצוא את הדיסק של התמונות, כזה בלגן פה.
2. עכשיו יש לי בת מצווה על הראש וזה נהיה קשה שוב מהתחלה!!
נפלא ומרגש, מרענן ומעורר השראה. מקווה שאשכיל, בבוא היום, לזכור את המהות האמיתית של חגיגות מהסוג הזה ואפיק אותן בהתאם. מזל טוב!
הו, גננית מקסימה, אין לי ספק שתפיקי בהתאם 🙂
תודה!
פשוט מקסים רונית! ומזל- טוב לשחר ולכל המשפוחה..
תודה חפי! בשמחות
פוסט מקסים ומעורר השראה לעתיד 🙂
3>
זה מעורר השראה לעורר בך השראה! תודה יקירתי
האירוע שעשיתם נשמע משגע, מקסים ו-מ א ו ד א ח ר.
פעם ראשונה מזה המון שנים שאני רואה תמונות (משגעות) שבהן עומדים קבוצת ילדים ואין להם ביד טלפון.
וואלה, לא חשבתי על זה שאין להם ניידים. אבל זה משהו שמאפיין את החברים של שחר גם כשהם לא באירוע.. לחלק מהם יש טלפון והם פשוט שוכחים לקחת אותו איתם.
אבל כן, היו עסוקים מעל לראש ומרוצים ביותר.
תודה יקירתי.
רעיון מקסים עם ערך מוסף. לקחתי לעצמי 🙂
תודה.
תודה רבה!
והצלמת – משובחת!
איזה יופי, המון ברכות לשחר ולכולכם!
תודה אורנה! אפילו שני דומינו הגיעו מתל אביב ומקרית טבעון..
פשוט, מיוחד ומקסים להפליא, ובעיקר מרגיש אותנטי לנפשות הפועלות. לגמרי שומרת את הרעיון לבר מצווה של עוד 7 שנים!
תודה נעמה 🙂