לדני יש דרך למצוא דברים מיוחדים. אחד הדברים האלו הוא סדרת טיולי ליקוט ובישול, אליה בחר להצטרף עם שחר, לקראת שנת בר המצווה שלו (כן!). מדובר במפעל של איש אחד (פלוס עזר כנגדו) בשם יתיר שדה. "שירת השדה" קוראים לזה. את  עצמו הוא מגדיר "לקט, בשלן, מדריך טיולים ומספר סיפורים". הרעיון: יוצאים לטבע, מכירים את הצמחים, מלקטים אותם, ואז מבשלים ואוכלים אותם.

את הרשמים מהטיולים אני שומעת כבר כמה חודשים. שמות שזכורים מהילדות (גבעתיים, אבל מעל שדה גדול) כמו חוביזה, חרצית וחרדל, ואלו המוכרים מהבגרות כמו סרפד וגדילן הופכים תבשילים, אמפנדס, קציצות וממלואים. בששי האחרון דני יצא לרוץ בירושלים ואני נשלחתי עם שחר ללקט בחורש ים-תיכוני סביב קציר, ממש על גבול הקו הירוק בואך אום-אל-פחם.

כמעט אין ביכולתי לתאר את האושר שבסוף החורף. מי שמכיר אותי יודע שאני שונאת שקר לי, ולמרות החגיגה הירוקה מסביב, נעים כל כך לראות את הימים מתארכים, מתחממים, ואת כל הגינה והיער קמים שוב לחיים צבעוניים. הכל מסביב פרח, בכל קנה מידה. עלים טריים ותינוקיים על כל ענף, פרחים בכל גודל בדשא.

אחד הגילויים המרעישים של הטיול הוא זה: הלבנים המקסימים האלו אינם "הו מרגנית!", מתברר, אלא פרח חמוד בשם קחוונית, קרובת משפחה של הקמומיל

וזוהי, מתברר, המרגנית. מרגנית השדה. השם העממי שלה הוא גם "עין התכלת" למרות שכחובבת צבעים ומילים, תכלת זה לא. היא מופיעה גם באדום, ואז שמה האנגלי הוא.. Scarlet Pimepernel  (זוכרים את הסדרה?)

המוני שיחים של לוטם לבן, מרווני, פורחים בצדי הדרך וגם כמה ורודים, הלוטם השעיר. בשלב הזה בטיול (הקצר יחסית) ליקטנו עלים של כמה צמחים. כוכבנית ואספרג הבר, אותם הכירו משתתפי הסדנא מהמפגשים הקודמים, ועלים חדשים לסלט, מהצמח פרסיון גדול, וכמה עלים של רקפות, למילוי.

ואפילו פגשנו לא צב אחד, אלא שניים!

אחרי הליקוט הגיע תור הבישול. קיבלנו הוראות מיתיר והתחלנו לעבוד.

את העלים של הפרסיון הפכנו לסלט ירוק עם עגבניות שרי, צנוברים קלויים וקצת זיתים. את עלי הרקפת מילאנו בתערובת של אורז עם קצת פרסיון, עגבניות ועוד הפתעות שאיני זוכרת (יש לא מעט מתכונים אונליין, מתברר).

לגבי היותה של הרקפת פרח מוגן: אציין שוב, שקטפנו מעט מאד עלים, והקפדנו לא לפגוע בפרחים, בטח לא בפקעות, ולקחת עלה אחד מכל פרח. כמי שגרה מרחק דקה מיער ובו מליוני רקפות, אני אוהבת את הפרח הזה ומחכה לו כל שנה, ואין לי ספק שהליקוט הקטן הזה לא יפגע בפופולריות שלו.

אחרי רתיחה יפה על המדורה הנה התוצאה הסופית, שהיתה טעימה להפליא:

והפעם היה גם קינוח! מעליו היפים של כליל החורש, שפורח עכשיו ברחבי הארץ ובעיקר בצפון, אפשר גם להכין סירופ מתוק, שטעמו קצת מזכיר מי ורדים.

עם הרבה סוכר ופחות מים, הסירופ היה תוספת לכדורי אורז שבושל בחלב קוקוס, ומולא בפירות יבשים ואגוזים. סוג של ארנצ'יני 

כמו שראיתם, הטיול הפעם התמקד בפריחה.  הטיולים מתקיימים בחורף ובאביב, אחריהם הכל מתייבש פה די מהר וקשה יותר ללקט.. ממליצה להצטרף לטיולים של השנה הבאה! והכי חשוב ליהנות מהאביב, שכמה יפה ככה קצר.

אביב שמח!