אחת הסיבות שאני כל כך אוהבת את פורים היא שכשאני מתחפשת – אני נכנסת לדמות. כשאני משנה את העטיפה -הבגדים, האיפור והשיער – אני מרשה לעצמי גם לשנות את ההתנהגות שלי. שכירות ושכירים עושים את זה תמיד כשהם מגיעים לעבודה, נכנסים לתפקיד והופכים לפרסונה המקצועית שלהם; אני תוהה אם בעסק עצמאי הזדהות-היתר שיש לנו עם עצמנו ועם הקשיים שלנו – היא זו שדווקא הורסת לנו.
כדאי לשאול את עצמך: איזו דמות את רוצה לגלם בשיחה? זו לא חייבת להיות מישהי אחרת: זה יכול להיות "גלגול" מסוים שלך. הרי לכל אחת יש את המקומות בהם היא אסרטיבית יותר, נינוחה יותר, מרשימה יותר.
מה יעזור לך להיכנס לדמות שלך או לדמות אחרת בצורה יותר רצינית? האם זה רול-מודל, אולי לדמיין שאת רותם סלע כשאת מנהלת משא ומתן או שאני יושבת לך על הכתף ולוחשת לך כשאת כותבת הצעת מחיר, או אפילו ללבוש משהו שיתן לך להרגיש יותר אסרטיבית ומקצועית?
