הרגלי כתיבה טובים יכולים להתקיים גם ללא שגרת כתיבה. חקרתי ומצאתי שיש לי הרגלי כתיבה, שעוזרים לי לכתוב ולפרסם. אולי הם יעזרו גם לך. ועכשיו גם גרסה מוקלטת!
עם קריסת השגרה והחיים כפי שהכרנו אותם בקורונה, כולם דיברו על החשיבות של שגרה. זה היה מתסכל, כי אני אדם שצריך מסגרות אבל פחות טוב בלבנות אותן לעצמי. למשל: אני אוהבת מאד לכתוב, אבל כל הניסיונות להגיע לקצב או תפוקה קבועים בבלוג שלי העלו חרס.
ואז, בשיחה על הרגלי כתיבה שעשתה נועה סטרלינג בקהילה שלי הבנתי, שאולי אין לי שגרת כתיבה מובנית, אבל יש לי הרגלי כתיבה אישיים והגיוניים, שמסודרים בתבניות וחוקים יפים.
כדרכי וכדרכה של כתיבה, הדרך הטובה ביותר להבין משהו היא להסביר אותו. אני שמחה לשתף את הרגלי הכתיבה שלי, ואולי הם יעזרו לך להבין אילו הרגלים יש לך ואילו חדשים כדאי לבדוק.
כמו כל דבר שאני רוצה לשנות – אני מתחילה בלשים לב. כל עוד הסתכלתי על מה שאין לי (שגרת כתיבה מסודרת) או הרגלים של אחרות – ראיתי מה אין. רק אם נתבונן בסקרנות על מה שיש, בלי שיפוטיות, נבחין בכללים, בתבניות שחוזרות על עצמן. בהרגלים.
הרגלי כתיבה - מקלדת, לא מחברת
אם יש הרגל חיים, שאני חושבת שחובה ללמד בכל בית ספר זו הקלדה עיוורת. כשלמדתי ספרות אנגלית, אי שם בסוף שנות התשעים, התקנאתי בחברי דאז, שלמד היסטוריה והיה אלוף הקלדה עיוורת אחרי שנים של עבודה בעיתונות כתובה. למדתי אונליין, כשהמילה "אונליין" רק נולדה, בימיה הראשונים של האינטרנט. אני אמנם לא משתמשת בעשר אצבעות אבל אני מקלידה יחסית מהר, ולאט לאט מגבירה.
וכך, כשיש לי רעיון לפוסט אני עולה למשרד, פותחת את הבלוג ומתחילה לכתוב בתוכו. אני מרגישה, שככל הטיוטות שלי יצטרכו לעבור פחות מחסומים, מסננים ופורמטים – כך גדל הסיכוי שהן יראו אור.
אפרופו פורמט – פעם ניסיתי את מה שחשבתי שהוא קיצור דרך – להקליט לעצמי הודעות קוליות עם הרעיונות לפוסטים. מאוחר יותר, אמרתי לעצמי, אעלה למשרד ואכתוב את זה.
זה מעולם לא עבד כי דברים שהתחילו בפורמט שונה רק חסמו את הדרך לפורמט הכתיבה. ולכן אישית איני ממליצה על הקלטות כהתחלה אלא על כתיבה כהתחלה. ותודה לליאת רסיין-פרי, שהזכירה לי את זה.
כמובן שיש לי המוני מחברות נאות, שנערמות במשרד. אני לרוב כותבת בהן בתקופות שבהן החלטתי להיות יעילה או מאורגנת או יצירתית, ואז ממשיכה למחברת אחרת. אבל כל מי שמכיר אותי יודע שאצלי שלב ההכנות הוא תוך כדי עשיה. ולכן אני ממליצה לקפוץ למים.
בשידור חי - יאללה!
פגשתי עשרות נשים וגברים ש"רק מחכים" שהכל יהיה "מוכן", או "ברור" כדי "לקפוץ למים". הכאילו-פרפקציוניזם הזה הוא בעצם סוג של דחיינות, או הימנעות. אני מכירה דרך אחת לעשות והיא: יאללה! (אני שוקלת לקרוא כך לפגישות היעוץ שלי. הבנתי שהרבה אנשים מגיעים אלי בשביל הדחיפה הקטנה הזו, ה"בעיטה בתחת" ממחשבה לעשייה).
זה כנראה שילוב של הניסיון שלי ברדיו והאופי שלי: אני פועלת טוב יותר כשאני "באוויר". מייצרת לעצמי ריגושים כדי להמשיך להיות יצירתית.
בתקופה האחרונה רבות מאיתנו קיבלו הזדמנות לטעום שידור חי: הפעם קראו לו "לייב". אבל כל מי שניסה להתאמן "על יבש" ואז קפץ למים יודע שזו לא סתם עוד מטאפורה. גיליתי שכשאני רוצה לעשות דברים אני צריכה לעשות אותם בתנאים שהכי קרובים לתנאי אמת.
את הפוסט הזה אני כותבת כשהוא "באוויר" וכל הזמן לוחצת על כפתור "עדכן".
למה זה טוב? כי זו הנעה טובה יותר לפעולה. יותר קל לי להמשיך מטיוטה שנמצאת באתר שלי, מאשר ממילים במחברת. זה נותן לי יותר את התחושה שיצרתי משהו, שאני קרובה לעוד פוסט. ומצאתי אחלה דרך להתחיל באופן שיקל עלי להמשיך:
לא נקודות למחשבה - קו של סיפור
אחת התובנות החשובות שלי לגבי הרגלי כתיבה הגיעה על דרך הטעות.
פעם, כשעלו לי רעיונות לפוסט או משהו שהייתי רוצה לכתוב עליו, הייתי כותבת נקודות באחת המחברות או אפילו בתור טיוטה בבלוג שלי. ואז הייתי חוזרת לשם אחרי כמה ימים או שבועות – ובוהה במסך. לא היה לי מושג למה התכוונתי, המשפטים לא התחברו לכדי פוסט קוהרנטי ולרוב הפוסט ננטש. הלהט של הגילוי או הרעיון שרציתי לכתוב עליו פשוט נעלם. יש לי לא מעט התחלות של פוסטים שתקועים בטיוטות שלי ואין לי מושג למה התכוונתי.
הרי מה שמניע אותנו הוא תמיד רגש, ונקודות לא מייצרות רגש. מה כן? סיפור כן.
אם אכתוב בצורה של נקודות במסמך שלי, כשאגיע אליו מאוחר יותר עדיין אצטרך לעשות את מרבית העבודה, שהיא לספר את הסיפור.
אבל אם אתחיל לכתוב את קו המחשבה שהדליק אותי כפי שהוא – יהיה לי קל יותר להמשיך ולהרחיב, וגם להכניס את עצמי מאוחר יותר לסטייט אוף מיינד שהייתי בו כשהרעיון עלה.
אז אני פותחת את המחשב שלי וכותבת פסקה שלמה.
הפוסט הזה, למשל, יכול היה להישמר בתור:
- הרגלי כתיבה ולא שגרת כתיבה
- להתחיל ממשפטים שלמים ולא נקודות
- סיפור משמר את הרגש ונקודות קוטעות אותו
אלו אולי אחלה נקודות עבור הקוראות שלי, אבל הן לא יעזרו לי להוליד פוסט. את הנקודות קל יותר להוציא מפוסט *אחרי* שכותבים אותו (כמו כאן).
לעומת זאת, אם מה שמצאתי כשחזרתי לכאן היא פסקה ראשונה שבה אני מתארת את הלייב עם נועה ואיך החלטתי לכתוב את הפוסט הזה – אצליח לעורר בי את הרגש של התובנה ההיא. כמובן שהסיפור הראשוני לא תמיד רלוונטי או מעניין ולא תמיד צריך להישאר בטיוטה האחרונה.
אז איפה להתחיל? מה זה משנה?!
על למה להתחיל ועל הקושי להתחיל כתבתי פוסט שאני מאד אוהבת: המגירה הפתוחה.
איפה להתחיל? איפה שיוצא.
אני אומרת זאת בכל הזדמנות: זה פשוט לא משנה. הניחו את הידיים (המיומנות!) על המקלדת ופשוט תתחילו לכתוב.
תתחילו מהאמצע. תתחילו מהסוף. אם יש התחלה? מה טוב! התחילו בה. אם היא תתברר כלא מתאימה – נשנה אותה אחר כך.
אני לא מתייחסת בפוסט הזה לשאלה על מה לכתוב, או איך להילחם בקולות שאומרים שאין לך מה לכתוב או שמה שיש לך לכתוב אינו מעניין או חכם או משעשע מספיק. אמליץ שוב על "למה כן לכתוב בלוג" שבו אני מתייחסת לנקודה הזו ונתעסק קצת יותר באיך ולא במה.
מה שחשוב הוא לא לזנוח רעיון אלא מיד להעלות אותו על הכתב. בעיקר חשוב לזכור שאין שום צורך להתחיל בהתחלה. שלא כמו החיים, שתמיד מתחילים בהתחלה ונגמרים בסוף – כתיבה אפשר להתחיל איפה שרוצים, וזה היופי שלה. הרי לעולם לא תחסר לי עורכת פנימית או מבקרת פנימית, שתעבור על הטקסט הזה עוד חמש פעמים. מה שחסרה לי כמעט תמיד היא הכותבת. אז לא להפריע לה עכשיו בבקשה עם מחשבות מיותרות של "אבל אי אפשר להתחיל ככה".
להכניס מיד תמונות
מכשול מוכר למי שמנסה לכתוב "החלק הטכני", או "אין לי תמונות". זה יכול להיות כתיבת קידום SEO או כל דבר שאת לא אוהבת לעשות. הניסיון שלי הראה לי, שאם אני משאירה את החלק הזה לסוף – הפוסט בחיים לא יעלה.
הנה, סיימתי את החלק הכייפי והיצירתי, עכשיו נשאר "רק" להוסיף כמה תמונות ולערוך. במיוחד אם הפוסט אינו עוסק במשהו פוטוגני כמו עיצוב פנים, אלא למשל – בהרגלי כתיבה. לכן, אם התחלתי לכתוב כמה פסקאות – אפילו אם הנושא עדיין לא לגמרי ברור לי ואין לזה צורה של ממש – אני לא אעזוב לפני שאעלה כמה תמונות שמתאימות. אולי לא ה-תמונות הכי מתאימות, אבל לפחות שתיים שיכולות להספיק. אחרת באמת לא יהיה לי מאין לגייס את הכוחות להמשיך את החלק הזה.
להניח בצד להתקרר. להחליף לוקיישן
[נכתב במקור] אני יושבת כבר דקות ארוכות וכותבת את הפוסט הזה, שתכננתי רק להתחיל. אבל עכשיו אפשר לשמור ולעזוב. לרוב פרידה של יומיים שלושה תיתן לנו נקודת מבט בהירה יותר על הטקסט גם אם לא לגמרי הבנתי מה בכלל רציתי לומר.
[נכתב שבועיים אחרי, עריכה רביעית בערך] חזרתי אליו אחרי כשבועיים ואני מוחקת ועורכת, מנקה ומזקקת. המבט שלי עכשיו סקרני יותר, פחות שיפוטי. אני פחות מאוהבת ברעיון הראשוני וקוראת את מה שכתבתי בצורה דומה יותר לקוראות שלי.
אפילו פיסית: פרסמתי את הפוסט ואני יושבת וקוראת אותו בנייד, על הספה בבית, או במיטה -בדיוק כפי שהייתי קוראת פוסטים של אחרות. שמתי לב, שיותר קל לי ליהפך לקוראת כשאני לא ליד המחשב. הקריאה ממקום שונה מזה בו כתבתי תייצר לי חוויה שונה. העריכות הנוספות ברורות יותר מכאן.
לפעמים, אני גם לא אהיה העורכת האחרונה שלו.
עורך לרגע רואה כל פגע
לעולם לא אשכח את הפוסט הראשון שכתבתי ל-XNET, שפורסם ב-2011. הזעתי עליו ימים ולא הייתי מרוצה. לא ידעתי מה בכל כתבתי ולמה, ומי בכלל ירצה לקרוא את זה. לא היתה לו צורה או פואנטה. ואז העורך שלי, איתי כ"ץ, החזיר לי את הטקסט הערוך.
זה היה מעשה כשפים: הפוסט היה מעולה!
קיבלתי סיפור מאורגן, מסודר, שהתחיל בהתחלה ונגמר בסוף, שעלה ממנו מהלך ברור. המדהים ביותר היה, שהקול האחיד שנשמע ממש נשמע ממש כמוני – לא כמו מישהו אחר. איתי שינה סדר של פסקאות, מחק חלקים שלמים, חיבר בין משפטים והיה לי ביד טקסט, שעד היום הוא אחד האהובים שלי. וזה היה לגמרי בזכות העורך שלי. למדתי מאז המון מאיתי. מידי כמה חודשים אני מודה לו ועפה עליו. אני מאחלת לכל כותבת עורך כמוהו, ומודה גם לכנרת רוזנבלום, ששידכה ביננו. תודה יקירי.
לא תמיד קל למצוא, אבל שווה לחפש חבר או חברה, שיכולים לקרוא את מה שכתבת ולתת לך על זה תובנות – מה לא מעניין, מה ארוך מידי ודורש קיצור, ואפילו דברים גדולים יותר כמו – מה אני בעצם אומרת בקטע הזה? לא מצאת? שלמי לכותבת תוכן או עורכת טקסט. חד משמעית.
לסיכום: 10 טיפים פרקטיים ליצירת הרגלי כתיבה קולחת
- למדו הקלדה עיוורת! אל תישברו באמצע, למרות שגם 4 אצבעות עדיפות על 2
- כשעולה לכן רעיון לפוסט עצרו הכל, כתבו את הסיפור שהביא את הרעיון.
- כתבו קווי מחשבה, לא נקודות. קל יותר להמשיך משפטים מאשר להפוך נקודות לסיפור
- אל תחסכו במילים: המטרה עכשיו היא למלא את הדף. כתבו כל מה שיוצא, בלי שיפוטית ובלי להביט לאחור.
- עשו חלק מהעבודה "הטכנית" בהתחלה: תמונות, SEO וכאלה
- הניחו לטקסט להצטנן לכמה ימים
- כשאתן חוזרות אליו, קראו אותו במקום שונה מזה שבו כתבתן, כמו שאתן קוראות בבלוג אחר.
- מבט מבחוץ: עורך לרגע רואה כל פגע. ומבין מבנה, עיקר וטפל
- שפכת הכל? עכשיו תקצרי. כל מה שאפשר למחוק - תמחקי. זה יחזק את הטקסט שלך
- עדיין חוששת לצאת "נחרצת מידי"? חפשי באינסטגרם שלי #לדעתי
עכשיו, משפירקתי ופירטתי את ההרגלים שלי, אני סקרנית לראות אם יחול שינוי גם בשגרת הכתיבה שלי. עוד אני יכולה לומר, שאימצתי רבים מההרגלים האלו ליצירת סרטוני הוידאו שלי, שהיא אכן שגרה הודות למסגרת שבועית שהתחייבתי עליה. אולי זה יהיה הפוסט הבא?
גם לך יש הרגלי כתיבה דומים? יש להם השפעה על שגרת הכתיבה שלך? ממש אשמח לשמוע שהיית פה. כתבי לי, כאן בתגובות.
אהבת את הפוסט?
תבניות דומות לאלו של הכתיבה משמשות אותנו בסטוריטלינג.
"והלקוח הזה הוא אני" היא הרצאה בת 30 דקות על סטוריטלינג בתקשורת עם לקוחות.
אני מדגימה בה את המודל שחוזר בסיפורי הרפתקאות, ואיך שימוש נכון בתבניות, דימויים ומטפורות יכול לייעל שיחות מכירה, לייצר אמון בין הלקוחות לביננו ולעזור לנו לתאר את השירות שלנו והיתרונות שלנו.
לפוסט הזה יש 43 תגובות
אני פשוט נהנית מהכתיבה שלך, התוכן שלך, הישירות, הקלילות, המורכבות, האיכות, ההשראה שאת משרה! תודה תודה תודה!
תודה רבה טלי! אני ממש שמחה כשאנשים מגלים את המגירה הפתוחה שלי. את הפוסט הזה אני מאד אוהבת בעצמי. שמחה להשרות! שנה טובה
אהבתי מאוד מאוד!
מדהים שאני כבר חודשים קוראת את התכנים שלך ועדיין לומדת דברים חדשים כל פעם.
איזה כיף שאני עדיין מחדשת לך. זה באמת אחד הפוסטים האהובים עלי, למרות שאני די בטוחה שיש לך כללים משלך לכתיבה והם אינם כה שונים. אם יש – אשמח ממש שתשתפי אותם כאן! ותמשיכי לבוא. תודה רוניש
נתת מלא רעיונות.
אני מאוד אוהבת את גישת היאללה! וממש צריכה לאמץ אותה. מתחילה עכשיו. תודה!
תודה רעות! יאללה לאמץ את הגישה! בהצלחה
פוסט מצוין ומקדם. תודה רונית!
אני מזהה את עצמי בכמה מההרגלים שציינת כמו להתחיל התחלות רבות בפתקים בנייד או במחברת או בהקלטות קוליות, ואיך המדיומים השונים משפיעים על הסיכוי של התוכן לצאת לעולם.
ועלית בצורה מדויקת על הצורך למצוא בהן את גרעין הלהט שהיה שם ברגע הראשון- אם הוא לא שם, זה טקסט מת ואי אפשר להחיות אותו.
הרגל ההקלטה דווקא חביב עלי כי משהו בטון הדיבור משמר את הלב של הרעיון, ההתלהבות והמשקל נוכחים בקול. אבל… לא הרבה הקלטות שלי הפכו לטקסט כתוב (לא אפס, אבל גם לא הרבה).
לאחרןנה התחלתי לצלם את עצמי זזה כערוץ אינפורמציה שמתלווה לטקסט, ואני מבחינה ש:
-תנועה מצולמת בלי מילים מלמדת הרבה פחות מאשר בתיווך מילולי
-לפעמים הצילום ימחיש רעיון שיושב טוב בראש ולפעמים הפוך- רק אחרי הצילום אני צופה בו ומוציאה ממנו את הרעיון שחשוב לי לתמלל.
תודה על פוסט מעולה!
גם אצלי הקחלות מעולם לא הוכיחו את עצמן.
הרעיון של תנועה פשוט נהדר. אני מוצאת שתנועה עוזרת לי לשחזר במדויק מצב ריגשי. לפעמים כניסה לתנוחה מסוימת, אפילו שפת גוף של אדם אחר, תעזור לי להבין אותו. פסיכודרמה כזה, איי גס. מחכה לראות עוד תובנות גוף שלך כתובות.
מנצלת את ההזדמנות להודות קבל עם ועולם לנעמי יסעור, מורתי למחשבים בבי"ס משג"ב שכבר כשהייתי בכתה ג' ב1985 כשלמי בכלל היה מחשב זיהתה מה באמת חשוב והקדישה את השיעורים לתוכנת ארנבת ללימוד הקלדה עיוורת. חיי היו נראים אחרת בלעדיה!
וואו! ללמוד הקלדה עיוורת בכיתה ג. איזה רעיון ענק. מעולה לגמרי
היי רונית,
אני מאוד נהנית לקרוא את מה שאת כותבת. המון תובנות ועידוד והעצמה ביחוד לנו הנשים הנוטות יותר לחששות/פרפקציוניזם/דחיינות. בהחלט נתן לי מבט אמיתי לדחיינות שלי. (:
אז יאללה! ביי
תודה רבה ליאת, על הקריאה והתגובה. מקווה שהתובנות יביאו להתפתחות! רונית
רונית יקרה, תודה על כל התוכן המחכים שאת מפרסמת. בדיוק חשבתי שאת כותבת, אבל אחרי כל כך הרבה שנים ששמעתי אותך ברדיו כשאני קוראת אותך אני שומעת אותך מקריאה….
תודה עדי,
מתברר שאת לא היחידה ששומעת אותי בראשך.. נחמד שיש פסקול מוכר, וזה מדגיש את החשיבות שיש לתקשורת מדוברת בהיכרות בין אנשים.
אהבתי את הרעיון לקרוא את הפוסט מהנייד בספה ולא מהמחשב איפה שכתבתי אותו. וגם להעלות ישר לבלוג ולא קודם לטיוטה מחוצה לו (אפליקציה שמאפשר להעלות ישר לוורדפרס? הולכת לחפש!). גאוני גם שכתבת את הפוסט בלייב. ואשמח מאוד לקרוא על המחויבות שלך לוידאו ובכלל לעוגני תוכן ספציפיים.
תודה מיכל.
את הקטע עם הספה קלטתי רק אחרי ש… כתבתי את הפוסט הזה וקראתי על הספה. אמנם כתבתי אותו בלייב אבל חזרתי לערוך כמה פעמים.
לגבי אפליקציה – שום אפליקציה אני כותבת ישר בוורדפרס ושומרת בתור טיוטה. יש אפליקציה שאפשר להתקין כדי לשלוח לינק לצפיה מוקדמת לאנשים לפני שזה עולה. ככה אני שולחת לחברות לחוות דעת שניה ועריכה.
אשמח לדעת למה התכוונת כשכתבת "המחויבות שלי לעוגני תוכן ספצפיים"
בהצלחה בכתיבה!
קוראת ומהנהנת תוך כדי.
זו הדרך, כבלוגרית וגם כמי שכותבת עבור אחרים. פוסט נהדר ותודה!
תודה רבה אביבית! קוראת ומחייכת תוך כדי. מוזמנת לשתף! כתיבה נעימה
קראתי ויישמתי תוך כדי- הלכתי להמליץ עלייך בסטורי.
פוסט נהדר. גזור ושמור מפורש.
תודה לך!
תודה רבה! משמח מאוד לשמוע. גם אני אוהבת את הפוסט הזה
פוסט מרתק. בשבילי הוא יכול להיות בעיטה בתחת לחלומות מפעם..
תודה רבה לך
איזה כיף!! ספרי לי כשהחלומות מפעם יעלו על הכתב. בהצלחה
כתבתי לך גם בפוסט בפייסבוק, אבל ביקשת כל כך יפה, אז כותבת גם כאן: מעולה! הרבה טיפים טובים ורלוונטיים גם לכתיבה אקדמית. מהנהנת במרץ כרגיל בעניינים האלה איתך 🙂
תודה דורית יקירתי
היי. אני מעריצה שלך. נשבעת!
עוקבת אחרייך באדיקות כי את פשוט גאון.
אני רק שאלה-מה אם עולה לי רעיון מבריק אבל לא נגיש לי באותו הזמן להקליד אותו? יש לך רעיון?
הייתי מכתיבה אותו לווצאפ שלי. לא כהודעה קולית אלא כטקסט. ותודה רבה!
תודה על הפוסט,
עשית לי סדר, נתת שמות ואפילו 'אישור' להרגלים שלי, למשל: קודם לכתוב ולשפוך הכל ולסדר אח"כ, לחכות יומיים שלושה ולחזור לקרוא במקום ופורמט אחר (נגיד בחוץ ודרך הטלפון) ואז לערוך שוב. דברים שחשבתי שהם צרכים אישיים שלי ('הפרעת קשב' וכאלה) אבל מצאתי לעצמי דרך למבט חיצוני, במידת רוחק וכו'. תודה על המיסגור והנירמול, תמיד נעים גם להרגיש אנושית ושייכת😁🌿 חמשוש שמח וכמובן עוקבת….
לגמרי הפרעת קשב, ולגמרי נורמלי. כתיבה מוצלחת שתהיה!
תודה על הפוסט הנהדר הזה.
זיהיתי פה הרבה הרגלים בולמים שלי, ואני מרגישה שנתת פה דרכי עיקוף חכמות.
וואו נהדר. ספרי לי איך זה מצליח!
את מתה על תגובות ואני מתה עלייך. באמת. את רהוטה, חדה ותמיד מחדשת לי. לגבי הכתיבה – בלוג מרגיש לי גדול עלי אבל אולי זה עוד יגיע. לפני שבועיים פתחתי דף עסקי ואני די משתפכת שם וזה הופך להיות קצת יותר קל עם הזמן. לאור זה, הכי דיברה אלי הנקודה של לכתוב כסיפור ולא בנקודות. תודה! (וזה אחלה רעיון לקרוא לפגישות איתך יאללה!!)
תודה רבה רעות, שמחה שאת כאן
רונית הפוסט מעולה! איזה מזל שסיפרת לי עליו.
אתחיל ואומר שמה שתיארת בנוגע לעצמך ועל עניין העשייה, היה פה נושא שיחה בבית עם אבנר (להלן שאולי משאולי ואירנה). הראיתי לו כמה סרטונים וסטוריז' שלך והוא דיבר על כך שנראה שאת מספיקה המון דברים ושכנראה את "פשוט עושה", וכמובן שצדק.
שנית, אני לחלוטין חושבת שאת צריכה לקרוא לפגישות ייעוץ שלך "יאללה" או היידה או אודרוב…
בעבר נהגתי לכתוב פוסטים לתוך האתר ובשלב מסויים עברתי לטיוטה בוורד. לא ברור למה… אולי זה הזמן לחזור למנהגים קודמים.
ולגבי הרעיונות, ממש מסכימה, נק' – לא, קווי מחשבה-כן. מה שאני עושה, מקליטה הודעה עם רעיון וסיפור לקבוצת הוואטסאפ שלי עם עצמי… תנסי, זה נחמד.
הייתי מסיימת ב-חפרתי, אבל היה לי הרבה מה לומר ונהניתי מכל רגע 🙂
תודה יקירתי! אני מאוד אוהבת את הפוסט הזה ושמחה שאת גם.
ההקלטות לא עבדו לי מעולם, שזה מוזר. למרו תשאני טיפוס שמדבר ורגילה להקליט – כל הנסיונות שלי להתחיל בפורמט אחד ולעבור לפורמט שני רק האטו או בלמו אותי לכן אני לא ממליצה על זה. האמת, אני חושבת שאוסיף על זה פיסקה בפוסט זה חשוב.
כי בעיני כל מה שאינו הנתיב המיידי לעשיה, ולפרסום בעיקר, כלומר שהתוצרת תראה אור כמה שיותר מהר – מיותר.
בהחלט יישקל מיתוג של יאללה לשיחות הייעוץ שלי.
נשיקות, יאללה לכי לפרסם את הפוסט שלך, רונית
הוספתי!
"אפרופו פורמט – פעם ניסיתי את מה שחשבתי שהוא קיצור דרך – להקליט לעצמי הודעות קוליות עם הרעיונות לפוסטים. מאוחר יותר, אמרתי לעצמי, אעלה למשרד ואכתוב את זה.
זה מעולם לא עבד כי דברים שהתחילו בפורמט שונה רק חסמו את הדרך לפורמט הכתיבה. ולכן אישית איני ממליצה על הקלטות כהתחלה אלא על כתיבה כהתחלה. ותודה לליאת רסיין-פרי, שהזכירה לי את זה."
רונית יקרה, זוכרת את קולך הנחרץ עוד מימי התיכון שלנו, את מתנסחת נפלא וממש אפשר לדמיין אותך עומדת מולי ומסבירה לי איך להתחיל לזוז. תענוג לקרוא את מה שאת כותבת. ובאת לי בדיוק בזמן
תודה גלי! זה משמח אותי מאד לדעת שאני גורמת לאנשים לזוז. בהצלחה עם התזוזה והכתיבה
לא שאני איזו כתבנית, אבל אני בהחלט מקשיבה לכל עצותייך הנבונות, כשאני כותבת. שמחה שאת 'לידי'.
תודה עפרה, שמחה שאת פה ושהגעת לפוסט הזה!
פוסט מדויק ופרקטי. תודה ששיתפת בתובנות שלך, הולכת לשולחן השרטוט שלי 🙂
תודה רבה אורית! כיף לשמוע ועוד יותר כיף לארח קוראות חדשות בבלוג שלי
אהבתי כל כך את התובנות שלך ותודה רבה על האזכור של הלייב נהניתי כל כך לדבר על הרגלי כתיבה וזה בדיוק העניין – הרגלי כתיבה. ולא שגרת כתיבה. אחד מוביל לשני בעיניי.
כשאנחנו מבינות מי אנחנו ומה נוח לנו, כמו להקליד ולא מחברות, כמו ישר לבלוג ולא טיוטה ועוד טיוטה על דפים לבנים, כמו להקליט את עצמנו ולא לכתוב רעיון בשורה אחת שאחר כך לא נוכל לפתח, כמו להתחיל מהאמצע, אנחנו יכולות ליצור הרגלים טובים. בריאים. וההרגלים האלו הופכים בסוף ל….שגרה. בלעדיהם, השגרה שלנו מתערערת. כך אני מרגישה אחרי שנים של כתיבה.
מאמר חשוב ומרגיע מאד למי שרק מתחילה לבסס הרגלים כאלו. וכמה חשוב שנכתוב.
תודה נועה יקרה, שהיית הטריגר לפוסט הזה ועכשיו את התגובה הראשונה בבית החדש של הבלוג שלי!
התרגשות ♥