הציפייה לעבודה בחינם, טשטוש הגבולות והחשש מלהרוס את הקשר - יש הרבה סיבות בגללן אומרים ש"לא עובדים עם משפחה וחברים", אבל תתפלאו: אפשר לעבוד עם חברים ולהישאר בחיים
אחד המצבים השכיחים אצל עצמאיות ועצמאים הוא עבודה עם חברים ומכרים ש"מבקשים עזרה" בתחום שבו אנחנו עובדים.
בגלל שאנחנו ישראלים וקצת חסרי גבולות, מכרים לרוב ירגישו נוח ליצור איתנו קשר ולצפות שהקשר (גם אם הוא רחוק ולא יציב) יעזור להם במחיר. בתחילת הקריירה קל לנו יותר לומר 'כן' מהר מדי לעבודה בחינם ולשכנע את עצמנו ש"ככה אני בונה לעצמי מוניטין", "זה יגדיל לי את מעגל הלקוחות העתידי" ו- "איזה יופי שיש לי איך לצבור ניסיון ולייצר תיק עבודות". זה נכון – לא משנה מה העסק שלך – הלקוחות הראשונים תמיד מגיעים מהמעגלים הקרובים אליך – אבל צריך לדעת מתי להפסיק.
מגיע שלב בו כבר צברנו ניסיון ומספיק בטחון ומגיע לנו תשלום בעד העבודה. אם יש לך מספיק בטחון עצמי – השלב הזה מגיע ביום בו התחלת לעבוד. או עכשיו
לא נעים לי לגבות תשלום או להציב גבולות
עבודה עם חברים היא בהחלט מצב עדין, ולכן צריך להיכנס אליו מבחירה. כמובן שיש הבדל בין חברים טובים וקרובים למכרים, ועדיין הבעיות תהיינה דומות. כשאנחנו מוצאים את עצמנו עובדים עם חברים אנחנו עמוק בתוך ה"לא נעים לי", והלא נעים לי הזה מגיע עם 5 בעיות:
- לרובינו גם ככה לא נעים לגבות כסף מלקוחות, ומחברים אפילו יותר
- כשמדובר בחברים הצבת הגבולות מתמסמס
- תמיד נשקיע פחות בעבודה שהיא בחינם: היא תידחק לתחתית הרשימה, כי צריך לטפל קודם בלקוחות משלמים
- לא פשוט לשנות דפוסי התנהגות ופתאום להגיע לחברים עם הכובע המקצועי שלנו
- הנטייה הטבעית שלנו "להאשים את הלקוח", במקום לקחת אחריות על התהליך על עצמנו – תתעצם מול חברים.
עבודה עם חברים: הזדמנות עסקית!
צריך לזכור שמי שפונה אלינו בבקשה לעבודה (גם אם הוא בונה על זה שהוא לא יצטרך לשלם), זקוק לנו ולשירותים שלנו. חברים לא פונים אלינו מרחמים. אם פונים אליך בבקשה או במשהו שמסתתרת בו בקשה, במקום מיד לקפוץ ולראות בהם נודניקים או חוצפנים שמנסים לנצל אותך – כדאי לזהות כאן את ההזדמנות ולהבין שיש לנו כאן לקוח פוטנציאלי.
בגדול, הייתי שואלת את עצמי האם מדובר כאן במשהו באמת קטן שהאדם הזה לא ישלם עליו בכל מקרה, ואז להבין האם אני רוצה לעזור; או שמא מדובר באדם שכבר החליט לשלם עבור שירות ואז פנה אליי, כך שאם אני לא אבצע את העבודה עבורו, סביר שהוא יחפש מישהו אחר וישלם לו. אז למה מיד לוותר עליו?
אם נתייחס אל החבר כ'חצוף' ואל הפנייה כחציית גבול, ייתכן שהתגובה שלנו תוריד את הצד השני מהיוזמה. אבל אם נראה בזה הזדמנות עסקית ונשקול אותה, ייתכן שנצליח לשכנע את הצד השני לעבוד איתנו בתשלום, גם אם הוא ציפה לקבל את השירות בחינם.
עבודה עם חברים: השחרור שבתשלום
ה"לא נעים לי" הזה פועל לשני הכיוונים, ותאמינו לי שזה מאוד לא כיף להיות לקוח שלא משלם. כשאני נמצאת במצב הזה, אני יודעת שבצד השני מישהו יתייחס אליי פחות ברצינות וגם לי לא נעים כי אני יודעת שעושים לי טובה ולא נעים לי להטריח. גם אם יהיה סיכום על תמורה, אבל היא לא תהיה מספיק ברורה, אני אמצא את עצמי במצב שאני נותנת עוד ועוד, ולא יודעת אם מה שנתתי בתמורה הספיק לכסות על העבודה.
מעבר לזה, לעבודות קטנות וחינמיות יש נטייה לגדול, ואז זה באמת יהיה לא נעים. נמצא את עצמינו בפרויקט מול ספק או נותן שירותים ממורמר, שלא עושה עבודה טובה (כי הוא לא מקבל עליה תמורה!) ושני הצדדים לא נהנים.
כשאני עובדת בחינם ומתחיל להיבנות אצלי תסכול – אני עובדת גרוע ואת העבודה הגרועה מלווים עצבים, משפטי האשמה ורחמים עצמיים. א-ב-ל, כאשר אני משלמת לנותן שירותים, אפילו אם הוא חבר, נעים לי לבקש בדיוק את מה שאני רוצה, נעים לי לפסול אופציות ונעים לי להציב לוחות זמנים.
קרה לך שגילית שחבר/ה עבדו עם אנשי מקצוע מתחרים בתחומך, מבלי שבכלל פנו אליך? זה מצב טעון כי מעצם החברות ביניכם כאילו מצופה שהחברים יעבדו איתך. ברגע שאנחנו שולחים הצעת מחיר, אנחנו משחררים את החברים לבחור בקולגות, לסרב לנו ופחות לפגוע ברגשותינו.
עובדים עם חברים? אל תוותרו על הטקסים
גבולות, גבולות, גבולות. זו ההזדמנות להזכיר שגבולות הם לא בהכרח "לא". גבולות ברורים תלויים בתקשורת טובה, שמצליחה להבהיר לשני הצדדים איך ומה מצופה מהם. גבולות מצויינים על ידי טקסים. אל תוותרו על הטקסים הרשמיים הקטנים: הם הסמלים לכך שיש גבול.
במקרים רבים של הצעות לא רשמיות שמגיעות מחברים, אין אפילו רגע התחלה מוגדר וברור לשני הצדדים. דווקא בגלל שאנחנו מכירים ושיש ביננו תקשורת טובה וזורמת, אנחנו נוטים לדלג לעיתים על שלבים "פורמליים" כמו תשלום מקדמה, כתיבת חוזה או תיאום ציפיות לגבי כל דבר אפשרי. אנחנו מניחים שבגלל שאנחנו מכירים וחברים הדברים יסתדרו, ומכאן מתחילות רוב הבעיות. דווקא כאן צריך להקפיד יותר על טקסים כללים מסוימים, שיעזרו לשני הצדדים לשמור על שפיות. זה יכול להיות המקום בו אתם יושבים (לא לעשות פגישות בבית קפה אלא במשרד. לא לדבר בשעות "פרטיות" אלא בשעות עבודה. לא לדלג על שלבים שאתם עושים עם לקוחות "אמיתיים").
חברים תמיד ירגישו נוח יותר לתקשר איתנו בשעות שהם רגילים: מחוץ לשעות העבודה שלהם. אלא שאז גם אנחנו מחוץ לשעות העבודה שלנו! זה נשמע אולי כמו פרט קטן, אבל מה שבדרך כלל מקפיץ לנו את הפיוז הן שעות ההתקשרות ודרכיהן: הודעות ווטסאפ בשישי אחר הצהריים, טלפונים בשעות לא מתאימות והמוני שאלות קטנות פה ושם. לקיחת אחריות על התקשורת והדינמיקה של היחסים בינינו היא צעד חשוב לעבודה רצינית.
אבל... עבודה עם חברים גם יכולה להיות כיף!
חברים אמיתיים הם אנשים שמכירים אותנו ואוהבים אותנו וכיף לעבוד איתם. יש ביננו אמון וכשחברים רוצים לעבוד איתי זה אומר שהם גם אוהבים את העבודה שלי וסומכים עלי; אפשר לעקוב אחרי התוצאות ולקבל משוב ושביעות רצון אפילו בעוד שנים ארוכות ובעיקר – הם יודעים להמליץ עליך ולפרגן לך מכל הלב.
השתכנעת שלעבוד עם חברים יכול להיות גם מועיל, או שעדיין לא נעים לך לסרב לקרובים, חברים ומכרים? הנה 9 דרכים להתמודדות עם המצב ועוד אחת שאינה מקורית שלי:
- לא להסכים מהר מדי! הסיבה העיקרית שבגללה אני מוצאת את עצמי עושה דברים שאני לא ממש רוצה היא כי אני אומרת כן מהר מדי. לפעמים ברקס פשוט יכול לשנות את האינטראקציה ממצב בו החבר (הלקוח) מוביל את המהלך ואנחנו מגיבות, למצב בו המושכות אצלינו. . משפט פשוט כמו "אני אחשוב על זה ואחזור אליך" יעזור. ואז השיחה הרשמית הראשונה מגיעה מהצד שלך. הטקס הזה חשוב מאד.
- לתת הנחת חברים. כן, ככה פשוט. להחליט מראש שאני נותנת 10% הנחה לחברים / מכרים / שכנים, וכך ארגיש נוח יותר לדבר על כסף כשישאלו על תעריפים, מה גם שזה גם יעזור לי בשיווק (אנשים אוהבים הנחות). גובה ההנחה תלוי בך, ואפשר גם לקבוע הנחה שונה לחברים מקרבה שונה. עקרונית, אם העסק כבר עובד טוב ונמצא בשלב שיש לך עבודה ולקוחות, אני לא ממליצה לתת הנחות מעל ל- 20%, זה כבר יוצא סכום נכבד. חשוב לזכור שכאן זה לא מלכ"ר, ולומר בפירוש בשיחה או בהצעת המחיר ש"המחיר הרגיל שלי הוא X, ולחברים אני נותנת Y אחוז הנחה".
- תמורה היא לא רק כסף. יש חברים ויש עבודות שבאמת לא מתחשק לך לקחת מהם כסף. לחברות רבות שעזרתי אמרתי פשוט: "תשלחי לי פרחים", חברה אחרת קנתה לי שרשרת במתנה ושכנה קנתה לי סט תיקי מסמכים מהמם בתמורה לייעוץ בבית שלה. ג'סיקה היש* מעגנת את זה בחוזה.
- התחלה. אם ממש קשה לך להגיד 'לא', פתרון קל יותר ליישום הוא פשוט להגיד 'כן!', אבל לא לכל העבודה אלא לחלק מסוים ומוגדר ממנה. "בטח, אני אשמח לקפוץ אליך לקפה ולדבר חצי שעה על העיצוב של הבית שלך. אם תאהבי את העצות שלי, נקבע לתהליך ליווי מלא. יש לי 10% הנחה לאמהות מהגן".
- טקסים של פרינט.
א. פתחו יומן: במקום להתייחס לבקשה לעזרה כטובה, אפשר להגיב למכר כמו ללקוח משלם: "בשמחה! אני פנויה ביום חמישי בארבע. נוכל להיפגש לשעה ולראות מה צריך לעשות, ואם תרצו להמשיך, אשמח לשלוח לך הצעת מחיר מסודרת. אני נותנת X הנחה לחברים". אם הלקוח רציני ומוכן לשלם – הוא ימשיך. אם לא, זה כנראה חבר שהוא לקוח שאפשר לוותר עליו.
ב. כרטיסי ביקור. אם עדיין לא נעים לך לדבר על כסף, אפשר לתת כרטיס ביקור ולהגיד: "תתקשר אלי למשרד מחר ונקבע פגישה. השעה הראשונה עלי". זו דרך אדיבה להגיד שפה זה ביזנס, לא פלז'ר. לקיחת כרטיס ביקור היא טקס פיסי שמתרחש בין שני אנשים בוגרים, שמסמל כניסה לאזור של עסקים: כשאת לוקחת את הכרטיס שלי או קובעת איתי פגישה ביומן, אנחנו עוברות מלהיות חברות ללהיות מומחית ולקוחה. ועכשיו אפשר להתחיל. - חברים מקבלים חברים נותנים: ברטר. תמורה חליפית שאני לא מתה עליה. מה שיפה בכסף הוא שהערך שלו לא תלוי בדבר: עשרה שקלים הם עשרה שקלים. לעומת זאת, אם נעשה עסקה שבה אני נותנת לך שעתיים מהזמן שלי ומקבלת שעתיים מהזמן שלך, לא בטוח ששני הצדדים ירגישו טוב עם זה. אולי שעה שלי שווה חצי מהשעה שלך? אולי אני לא זקוקה לשעות שלך? אל תסכמו על ברטר כלאחר יד: בדקו שהתמורה מקובלת על שני הצדדים ומשתלמת לשני הצדדים.
- לעבוד עם חברים בחינם, אבל עם חוזה ברור. כשהכול ברור ומונח על השולחן מראש יש הרבה פחות מקום לנפילות. במיוחד עם חברים חשוב להקפיד על כללי הטקס: חוזה כתוב, תיאום ציפיות, תמורה ברורה ומוסכמת מראש.
- חינם? תמורת חופש אמנותי מלא. ג'סיקה היש, מעצבת מסן פרנסיסקו שכתבתי עליה פוסט שלם, מציעה במחולל הצעות המחיר שלה הצעה מפתה לחברים: את סומכת עלי שאעצב לך ורוצה בחינם? מעולה. תני לי חופש אמנותי מלא. אני עושה הכל כראות עיני ועל דעת עצמי, עם אפס התערבות והפרעות מצידך. את מקבלת מוצר מוגמר ומוותרת על זכות התגובה. נכון שזו נשמעת עסקה הוגנת? ויש גם התחייבות למתנה מצד החברים.
- להגיד לא. הרגישו נוח גם להגיד: "אני לא מרגישה נעים לעבוד איתך. אני לא יודעת איך זה ישפיע על הקשר שלנו ואני לא רוצה לסכן את זה. אשמח להמליץ לך על קולגה". ככה עשיתי עם אבא שלי.
- לסיום, דברו על המורכבות. אולי זה לא יפתור את הבעיות, אבל אם יש כאלו, חשוב לעצור ולדבר ולפחות להודות בהן בשיחה פנים אל פנים או לפחות בטלפון. עדיף לעצור ולדבר מאשר להרוס עסק, או קשר.
המורכבות שבלעבוד עם חברים מאתגרת מאד כי ככה כל עסק מתחיל. שאלו כל בעלת ובעל עסק, לא משנה באיזה תחום, ותגלו שהלקוחות הראשונים שלהם היו מכרים או חברים ממעגלים שונים.
זה קשה במיוחד בעסקים מתחילים, כי גם ככה קשה בהתחלה. הבשורות הטובות הן שזה נהיה קל יותר עם השנים, והבשורות הטובות האחרות הן, שאם יש לך עסק שעושה דברים טובים ויש לך חברים – הם ימשיכו לבוא גם אחרי המון שנים.
אני ממש אשמח לשמוע את הסיפורים שלך, השיפורים שלך, או המסקנות שלך מהפוסט הזה. ותשלחי גם לחברים.
לפוסט הזה יש 28 תגובות
אני בנקודה מעניינת, עשיתי עבודה ללא תשלום עבוד ידיד, בתמורה לשימוש בפרויקט לתיק עבודות שלי, כי הייתי ממש בתחילת הדרך .
עכשיו הוא צריך עבודה נוספת אבל כבר כן חשוב לי לבקש תשלום. תהיתי איך לנסח או לבקש זאת. נראה איך הוא יגיב 🙂
תודה על כל התכנים הנהדרים שלך.
אם החבר היה מרוצה מהעבודה המשותפת שלכם ורוצה להמשיך לעבוד איתך – למה שלא יסכים לשלם? בשלב מסוים בעבודה עם חברים, גם אם זה בתחילת הדרך, אחנו מבינות שהתמורה שאנחנו נותנות שווה תשלום, ולו בגלל ההשקעה של הזמן שלנו. אני מקווה שאת עובדת איתו בתשלום. כמו שכתבתי כאן – אפשר פשוט לעשות לו הנחה סמלית על החברות. אם זו לא את – אולי הוא ישלם מחיר מלא למישהי אחרת? אם לא ישלם – זה כנארה לא מספיק חשוב לו ולכן לא הגיוני שיעבוד איתך בכל מקרה. כלומר – את לא רוצה להיות זו שעובדים איתה רק כי זה בחינם, נכון?
בהצלחה
כמו שאומרים: ״כל מילה כתובה בדם״. כבעלת עסק פרטי חדש ולאחר שהתנסתי עם החברה הכי טובה שלי שלא היה נעים לי לדבר איתה על כסף, שהיא זו שהובילה את המושכות, שהיא התכוונה או לא התכוונה לשלם לי ואם בכלל כמה – לא ברור, ולאחר שראיתי שהעבודה הולכת וגדלה ושאין גבולות, נאלצתי להגיד לה – (למזלי דיי בהתחלה) שלמרות שכבר התחלתי לעבוד, צריך חוזה בינינו וצריכה להיות תמורה ושיש הרבה עבודה ושנראה לי שעבודה זו עשויה לפגוע בקשר בינינו ושכדאי שהיא תיקח מישהי אחרת ואז אני אשמח לייעץ לה מידי פעם פה ושם (מבלי מחוייבות). מסכימה עם כל מילה שכתבת. תודה רבה
אני מאז ומתמיד מתחילה עם הצעת מחיר ומציינת את אחוז הנחת החברים והמשפחה. הנחה היא מתנה ומי שמקבלים אותה צריכים לדעת מה ערכה כדי להעריך את הנתינה, וגם כדי להעריך את התוצר בה עם לערכו.
למשפחה ולחברים קרובים ואהובים ולחברים קרובים אנימתרגמת ועורכת בחינם דברים אישיים (בעיקר קו"ח) ונהנית מהתהליך המקרב.
בהחלט. ואני מקווה שהם מעריכים את זה ונהנים מזה גם
בדיוק שלחתי הצעת מחיר לחברים טובים ואני שמחה על הטיימינג של הפוסט! מעולה!:))
גם אני שמחה. בהצלחה!!
היי רונית,
תודה רבה על העצות השימושיות – לקחתי אחת מהן שהיא מבריקה לדעתי.
כמה אני חייב לך? 🙂
יול
יול בדוש מה נשמע??
לא חייב לי כלום, אבל אשמח תמיד לשמוע סיפורי הצלחה.
מוזמן גם לקנות הרצאה שלי כתודה ♥
רונית
תאור מדוייק.
לשמחתי, כשאני עובדת עם חברים הם משלמים ואני בהחלט נוהגת לעבוד לפי הנהלים של עבודה מול לקוחות.
זה חשוב לי ולהם באותה המידה.
לגמרי. אנחנו כבעלות העסק מכתיבות את האווירה ומקלות גם על הצד השני.
תודה רבה על הפוסט, מחדד לי את ההתנהלות
אני עובדת עם הרבה חברים, זה מאוד מפרגן שלי שפונים אליי והייתי נפגעת אם לא היו פונים אליי. עד כה הייתה הצלחה עם כולם ולא נגררנו למצבים לא נעימים. נכון שהיו שיחות מאוחרות בערב אבל לא הפריע לי כי זה לא היה באופן מוגזם. עם קרובת משפחה אחת הסתיים לא יפה כי היא לא תכננה לשלם ולי היה ברור שאני אבקש בשל גודל הפרויקט, בית גדול ושיפוץ משמעותי ועבורי משפחה זה לא אומר עבודה בחינם. לא סיכמנו מראש לצערי, הפרויקט גדל ולא מה שתכננו מלכתחילה ולכן העלתי את הנושא תוך כדי כשראיתי שזה לא בא ממנה. זה היה אחרי שכבר התחלנו בשיפוץ. הייתה שיחה בהתחלה שכנראה כל אחת פירשה קצת אחרת…מאז למדתי שמתחילים תמיד עם הצעת מחיר ותיאום ציפיות.
תודה רונית
אין חכמה כבעלת ניסיון. העיקר לנסות לא לחזור על אותה הטעות פעמיים. בהצלחה בהמשך!
גאוני! בדיוק הבוקר נחתה לי במייל בקשה ממשפחה רחוקה לעיצוב גרפי לתפריט למסעדה שלהם וחשבתי לעצמי אוף עוד פעם להתפתל עם המחיר, חייבת לסגור איתם את כל הקצוות ואז המייל שלך! בום!
כבר שנים עובדת איתם מידי פעם ובהתחלה זה באמת היה בלתי נסבל בדיוק כמו שתיארת.
היום זה כבר ברור שמשלמים, קצת פחות, אבל עדיין לא הכל סגור, לפעמים זה נמרח מעבר למה שנראה לי הגיוני. למרות שמשפחה ויחסים טובים, לא מתה על הסיטואציה הזאת.
מעולה, אז תנסי למצוא את הסיטואציה שבה את כן מתה עליה. את שאלי את עצמך איך בדיוק היית רוצה לעבוד אותם אילו הם היו לקוחות רגילים, אילו גבולות היית רוצה להגדיר מה היית רוצה לתת ומה היית רוצה לקבל.
מתוך הבהירות הזאת תגיע התשובה של מה שנכון. שיהיה בהצלחה
חבל שרואה רק עכשיו, רגע אחרי שהסתיים לי פרויקט עם שכנים/ידידים. האמת שהלך בטוב, ונגמר בעוד יותר טוב, אבל הייתי יכולה ליישם כמה הצעות פה ולהיות רגועה יותר.
חייבת לציין שהרעיון של חינם תמורה חופש מלא – מעבר לזה שזה סוותר את כל מה שאני מאמינה בו בעיצוב ותכנון, זה נראה לי מתכון להיפרדות מחברים ו ולהשארת משקעים לא טובים.
לגבי מתי שמצאת את הבלוג – תמיד אפשר ליישם עצות, ומוטב מאוחר מלעולם לא..
לגבי חופש אמנותי מלא, בעיני זה גאוני ומבריק. את מוזמנת ללינק לראות את ההצעה של ג'סיקה היש בעצמה (כאמור זה לא רעיון שלי).
בעיני זה דורש אמון מלא בין הלקוח לבין המבצעת (או המעצבת במקרה הזה) ובלי לדעת מה זה סותר ב*כל מה שאת מאמינה בו בעיצוב* אני מאמינה שמעצבת טובה יודעת להקשיב לצרכים של הלקוחות שלה ולבצע על פי מקצועיותה. חופש אמנותי מלא לא אומר התעלמות או רמיסה של הלקוח. זה אומר שמעתי אותך, הקשבתי לך ואני מעצבת לך על פי אמונתי ונסיוני את התוצאה שהכי מתאימה לך.
נשמעת לי תמורה הולמת לעבודה בחינם. את לא רוצה לשלם לי? צאי לי מהתהליך ואל תפריעי לי לעבוד. רוצה את הזכות להתערב לי בתהליך ובהחלטות? תקני אותה בתשלום.
צודקת בכל מילה ומילה!
כבר אמרתי לך את זה פנים מול פנים : אם היית בתחילת דרכי….הייתי חוסכת הרבה עוגמת נפש…בכל זאת,תודה שאת כותבת ב"נעים מאוד".
יש בורות שאי אפשר לא ליפול אליהם. ותמיד לומדות ומשתפרות. בהצלחה בהמשך!
עיצות מועילות מאוד! מזכיר לנו שבראש ובראשונה צריך להבין מה הגבולות שלנו .
בהחלט. ולהציג אותם בצורה ברורה ונעימה, לא בתוקפנות או מגננה. זה מאתגר אבל מצליח וחשוב. בהצלחה! 🌱
תזכירי לנו לבוא לעיין בבלוג גם אחרי כמה וכמה שנות נסיון…. זה חשוב ותורם תמיד ♡
הנה הזכרתי! תודה שאת עוקבת ומגיבה 👑
כיום עובדת עם חברים והתזכורת לכמה טקסים פורמליים חשובה לי! תודה!
אני כל כך אוהבת לקרוא את הפוסטים שלך!
אני נמצאת בדיוק בשלב הזה בדרכי העצמאית והטיפים שלך עושים לי סדר ונותנים לי בטחון, אז תודה רבה.
בשמחה רבה מוריה. תודה על התגובה ♥
כבר קראתי את הפוסט הזה, אבל עכשיו, כאשר הוא רלוונטי מתמיד, כמה טוב לחזור אליו ולעשות סדר בראש.
איזה כיף שחזרת. הוא קוצר משני פוסטים ארוכים לפוסט אחד קצר ומסודר יותר. גם אני צריכה לעשות סדר בראש לפעמים. והכי טוב להתחיל מהבלוג ♥