גולת הכותרת של הביקור שלי באמסטרדם היתה ביקור ב"הוטל דרוג". זה לא ממש מלון – כי יש בו רק חדר אחד, בקומה השלישית. אבל יש בו גם ספריה (בלי ספרים), בית קפה וחנות, שהיא בעצם מעין מוזיאון לעיצוב של קבוצת דרוג, דרוך בשבילכם ("יבש" בהולנדית), שמציגה של קלאסיקות ועיצוב חדש של המעצבים הצעירים אותם היא מייצגת.
דרוך הוקמה בתחילת שנות התשעים על ידי שני "יזמי עיצוב", גיכס באקר (Gijs Baaker), שהחל את דרכו כמעצב תעשייתי, וריני רמקרס (Renny Ramakers), הסטוריונית עיצוב, שבין השאר נבחרה על ידי ניוזוויק לאחת מ 150 הנשים ששינו את העולם. יחד הם הציגו עבודות של מעצבים צעירים, שמכניסות הומור "יבש" ושימוש בחומרים "נחותים" לעיצוב היומיומי.
שני פריטי עיצוב שכל אחד יכיר, אני חושבת, הם נברשת ה "85 מנורות" של רודי גראומנס (Rody Graumans)
או שידת המגירות המפורסמת של טכו רמי (Tejo Remy)
הפריטים האלו הפכו לכאלו קלאסיקות תוך זמן כל כך קצר, שהיה לי מוזר להיות במקום בו הם לא רק מוצגים, אלא גם מוצעים למכירה (שלושים אלף יורו וזה שלכם).
בקומה הראשונה של הבית, שנמצא ממש במרכז העתיק של העיר, נמצאת החנות ובה כל טוב. את השולחן והכסאות האלו מאד אהבתי:
העברתי יד מלטפת ולא קניתי את קופסת העיתונים הזו של Muuto (ירוק ביליארד אמרנו? עוד פריט שלא קניתי אמרנו?)
אגב מוטו ורגישות לעיצוב של ההולנדים – אני לא מאמינה שלא צילמתי את זה, אבל תאי השירותים בשדה התעופה סחיפול, ממש איך שנחתנו, הדהימו אותי. בכל תא על הקיר מתלי העץ האהובים של מוטו. דלתות בחיפוי פורניר אלון, כיורים מעוצבים, והכל כמובן לנוחות המשתמש ולא רק ליופי. תענוג.
מהחנות עליתי לקומה השניה, אל המסעדה. בשלב הזה קלטתי ששעת הסגירה כמעט הגיעה, ושאני כמעט לבד במקום. זוג אחרון עוד ישב לאחד השולחנות, ולי נותר חלל ריק – מושלם בשביל צילום.
חדר ענק ובו חלונות משני הצדדים, שטיחים שמשלבים מודרני וקלאסי על הרצפה, ובקצה החדר ארון ספרים, מסודר לפי צבע, איך לא.
כשעוברים מהמסעדה לחדרים הנוספים, מגיעים לאולם (שמדי פעם נערכות בו הופעות)
המגניב היה, כאמור, שהחדרים היו כולם ריקים, ממש כמו בצילום הזה (שלא אני צילמתי בניגוד לאחרים). משם המשכתי לספריה. הו הספריה.
החדר המושלם הזה, שחיכה לי ריק גם הוא, הוא קוביה מושלמת. כשלקוחות שלי נלחצים מטפט כהה על קיר, או רצפה כהה למשל, אני מזכירה להם תמיד, שחדר הוא קוביה עם שש פאות. מדובר בסך הכל בפאה אחת מתוך שש שתהיה כהה. בספריה של דרוך יש שלוש פאות כהות מאד- קיר הכניסה והקיר לידו, שעליהם ציור קיר שהוא "ציטוט" מהרייקס הקלאסי עם אדפטציות מודרניות, רצפה שחורה, ולידם שלוש פאות לבנות: תקרה לבנה, קיר ובו חלונות ענק לבנים, והספריה מאחור.
לצד שולחן הישיבות הלבן שמונה כסאות שגם הם קלאסיקת עיצוב הולנדי, כסא revolt של פריזו קריימר. הם הכתם הצבעוני הבהיר היחיד בחדר. כאמור, הקיר מול הכניסה הוא כהה מאד, ומה רבה ההפתעה כשמסתובבים ורואים את הספריה. כולה לבן. כולה ספרים. ריקים.
הספר היחיד שאינו ריק בספריה הוא הספר של דרוך עצמם, שמוסיף עוד נגיעה של צהוב לפריים הזה. מעל לשולחן נברשת זכוכית. לא נגעתי בדבר. החדר כאילו היה מוכן לצילום, אחרי סטיילינג מושלם.
והגן. אי אפשר לקרוא לזה חצר כי זה גן. וככל שאמעט להשתמש במילה הזו – אם יש גן שראוי לתואר "קסום" זהו הגן. הוא היה כל כך ריק, והשילוט, כמו כל שילוט הולנדי, כה מאופק, שלא היינו בטוחים שבכלל מותר לנו לדרוך בו. הגן משלב אלמנטים טבעיים עם אלמנטים מלאכותיים, פרי חלומותיה של ריני רמקרס, שתמיד רצתה גן כזה, ופרי עבודתם של המעצבים הצרפתיים קלוד פסקה (Claude Pasquer) וקורין דהטרויה (Corinne Détroyat). כל האלמנטים בגן נועדו לשימוש – השקיה לציפורים, משיכת פרפרים וחרקים, הצללה ועוד.
כמו בגנים אירופאים מושלמים אחרים (לצערי יצא לנו לטייל רק דקות ספורות, בגשם שוטף, בפונדלפארק המשגע), הגן נותן תחושה של טבע פראי עם נגיעת יד אמן. ההליכה בו משרה שלווה ופליאה.
אז קודם כל צילמתי ביראת קודש:
ונכנסתי חזרה מדלת אחרת בקצה השביל. טיילתי בין חדרי הבית וקומותיו והרגשתי כמו ילדה בסיפור הרפתקאות. כל חדר וכל חלל מזמן הפתעה שלקוחה מסט של טים ברטון.
זו השמשיה שיש בחצר ובחנות (כריס קבל, Chris Kabel)
שמשיית Shadylace, שנראית גם היא כמשחק של אור וצל, עלים ושמיים, טבע ועיצוב.
זה היה הטיול שלי במלון דרוך, תודה שהצטרפתם, ואל תפספסו אותו כשאתם שם! מקווה לקחת אתכם לטיולים מעניינים נוספים בעולם בעתיד. וגם להיות שם בעצמי שוב.
לפוסט הזה יש 14 תגובות
לא הגבתי בשנה שעברה, אבל כבר אז עשיתי לעצמי mental note בעקבות הפוסט היפה והמפתה הזה, עד לפעם הבאה באמסטרדם – והנה חזרתי אליו עכשיו, כי חוזרת אליה בשבוע הבא. מלון דרוך בראש הרשימה. הכתיבה שלך הכי עושה חשק. תודה ונשיקות
איזה כיף ענתי! שזכרת וחזרת ושאת נוסעת. תבלי המון!
פוסט מקסים, תודה. זה כל כך מסתדר לי עם ההוויה ההולנדית בכלל – החתירה למינימליזם והיעדרם הכמעט מוחלט של מונומנטים גדולים ברחובות. כסטודנטית בהולנד, ראיתי איך התפישה הזאת מושרשת בצורה עמוקה בתרבות.
איזה כיף לקרוא,ויותר מכך,לשתף את תחושותייך הנרגשות על המקום,
גורמת לי, מרגע לרגע להזמין כרטיס לשם,
מבטיחה לצלם בעבורך את תאי השירותים בסחיפול, זה יקרה בדצמבר….
תענוג,התמונות, הרשמים,כול הבלוג הזה.
תודה!
חחח.. כשרק הגעתי, לא היה לי נעים להתחיל להתלהב ולצלם את השירותים.. זה יהיה מעולה! נראה אותך מוצאת אותם ריקים 🙂
ועם זאת אני שמחה שאת מחפשת בדרך כלל סופרלטיבים מדוייקים יותר ואמינים יותר
🙂
לכאלה כנראה שלא, אבל צירוף המילים גן וקסום עובד עלי.
עלי המילה קסום עדיין משרה קסם, למרות השימוש התדיר בה. כשכתוב על משהו קסום אני בדרך כלל מאמינה. כזו אני, נאיבית. תודה על פוסט מעניין וכיפי.
למרות הצהרתך החד משמעית, אני בספק אם את *באמת* מאמינה להבטחות של "ג'ימבורי באוירה קסומה" ושאר סתירות לוגיות כאלה. תודה שקראת!
פוסט מקסים ואיזה גן חלומי! פינת חמד נהדרת
תודה!
פוסט מושקע ויפיפה, אהבתי מאוד!
תודה דארלינג