אז החלטנו לטוס לסופשבוע בברצלונה. אחרי החגים יש דילים זולים, ובזכות מנהלת המשרד החרוצה, שהודיעה על צאתה לחופשה קצרה, מצאנו כרטיסים זולים וטסנו. כאמור, הילדים בגיל בו אפשר להיעלם לסופשבוע בלי לחשוב כמעט על ה"סידור לילדים", וכרגיל – אני כותבת כאן מהחוויות שלי, עם כמעט אפס שיעורי בית הפעם, דברים שנהניתי מהם. מוזמנות ומוזמנים להוסיף.
הפעם הראשונה והאחרונה שלנו בברצלונה היתה לפני קצת יותר מ-15 שנה בירח הדבש. חטפתי אז דלקת אזניים מהגהינום (מעדיפה ללדת שוב בלי אפידורל רק לא לחוות את הכאב הזה שוב), ואז כייסו אותי בחנות, וזה לא ממש עזר לטיול. אבל ביקרנו ברוב ה"מאסטים": בית גאודי, מוזיאון פיקאסו ומירו, מונטז'ואיק, לה סגרדה פמיליה ועוד. אחרי זה נסענו קצת לאורך החוף של Costa Brava. כך שהפעם בעיקר רצינו לנפוש קצת באיזי, ושמרנו על הארנק והנייד. וסופשבוע בברצלונה זה אחלה איזי, שלושה לילות, מחמישי בצהרים עד ראשון בצהרים.
המרכז התיירותי של העיר אינו גדול, והטופוגרפיה שלה קלה להבנה בין ההרים למישור ולים. בינהן מקשרים קווי תחבורה נוחים של מטרו, אוטובוסים והמון מוניות (עם שלט ירוק כשפנוי ומספר הנוסעים כשתפוס. למה עוד לא הגיעו לזה בארץ?).
טסנו עם רויאל ג'ורדניאן, שהיו מהממים. טיסה נוחה, אחלה מושבים וארוחה צמחונית מצויינת. התרגשתי מהדגלים על דש בגדו של דייל קרקע.
ריגש אותי לבקר שוב בירדן, לשתף פעולה עם השכנים שלנו ולהתרגל קצת יותר לשמוע ערבית. היה תענוג גם לראות סוף סוף טיפוגרפיה ערבית יפה ומושקעת בלוגואים מסביב. אפילו הצלחתי לקרוא כמה מילים בשלטים.
הטכניקה האחרונה שלי להחלטות מהירות היא לחפש ב Booking.com מלונות עם ביטול בחינם. כך אני יכולה להחליט ברגע האחרון, אחרי שאני לומדת קצת על העיר ומה בא לי לעשות בה. מצאתי 3 מלונות במיקומים טובים (הזול בינהם עלה 1200 שקל לשלושה לילות) ובסוף בחרתי ביקר מתוכם, שהיה במיקום מצויין. כי כן, בסופשבוע כזה שווה להשקיע עוד 600 שקל בשביל משהו שווה יותר. כל סופהשבוע הזה הלכנו ברגל, למעט נסיעות רחוקות, אליהן לקחנו מונית (במחיר כמעט זהה לזה שבארץ).
כשמצאתי מלון אני בודקת את המיקום שלו, מחפשת תמונות של החדר ושל המלון, מוודאת היטב את מה שיש בחדר (מיטה זוגית או יחידות, WiFi חינם), מה גודלו (חדר ממש קטן זה מבאס, פחות מ -20 מ"ר) ותמיד קוראת ביקורות. אני בודקת מי כתב אותן, מאיזו מדינה הוא, ואולי מחפשת עוד דברים שכתב, לנסות לראות כמה אנחנו דומים. חפשו לפחות 2-3 ביקורות של אנשים לא מרוצים. לא כי הם אנשים רעים, אלא כי מהן אפשר ללמוד יותר מאשר תגובה של: הצוות היה קשוב ונפלא, המיקום מושלם!!
- חוכמה שלאחר מעשה 1: במלון הזה, למשל, קראתי ביקורת של מישהו שקיבל חדר עם חלון שאינו משקיף החוצה, אלא לפיר פנימי של המלון. כתבתי מייל למלון ושאלתי על זה, והם ענו לי מיד שאכן – זה חדר שפונה פנימה. בראשי ביטלתי את ההזמנה, אבל שכחתי ממנה אחרי יום יומיים, כשביטלתי את האחרים והזמנתי את זה. זה באמת היה החדר שקיבלנו. חדר נוראי, עם חלון שפונה לחלל פנימי נאה של המלון, אבל לא כזה שאת רוצה לראות מהחדר שלך, ובדיוק מול היציאה מהמעליות. קראו את האותיות הקטנות.
אז פשוט התהלכנו לנו בעיר, בין בזיליקה לכנסיה, בין סמטאות הרובע העתיק לחוף הים התל אביבי/תאילנדי. מתאים לכם סיור זריז עם כמה תמונות? (לחיצה על חלק מהן תעביר אתכן לאתרים)
לשמחתנו יכולנו לשדרג את החדר בתשלום נוסף, וקיבלנו חדר פינתי מקסים. בהחלט נחמד יותר לראות שמיים כשפותחים את הוילון בבוקר. והיו לנו 4 ימי שמש נהדרים. יצא שהמלון עלה כמעט פי שניים מהאופציה הזולה הראשונה, אבל כמו עם החלטות נבונות אחרות – מי בכלל חושב על זה בהקשר הכללי. לחדר הזה היתה מקלחת כל כך מרגשת, שהיא שינתה את כל התפיסה שלי לגבי ברזים וחלקם בתקציב השיפוץ..
ברצלונה היא גן עדן לפודיז חובבי נשנושים. בגלל שחצי מאיתנו הוא צמחוני חובב כשרות, זה צמצם מאד את האפשרויות ליהנות מסוגי מזונות רבים, וגם טיולים בשווקים לא עשו לנו טוב (מה לעשות, כשמתחילים לחשוב על נתחי בשר כחלקי גופות, זה לא עושה שמח בלב). כהרגלי, סימנתי על המפה המון מסעדות מומלצות, אבל יש כל כך הרבה מהן בעיר, שפשוט עצרנו היכן שנראה טעים ולרוב היה… מאד טעים!
אז פשוט התהלכנו לנו בעיר, בין בזיליקה לכנסיה, בין סמטאות הרובע העתיק לחוף הים התל אביבי/תאילנדי. מתאים לכם סיור זריז עם כמה תמונות? (לחיצה על חלק מהן תעביר אתכן לאתרים)
שמעתי שחובה לבקר באולם הקונצרטים Palau de la Musica Catalana , ושצריך לקנות כרטיסים לסיור מראש (18€) וברגע של גאונות אמרתי – אם כבר לשלם על סיור – למה לא לחוות את האולם בקונצרט של ממש? בדיקה מהירה גילתה שיש בדיוק פסטיבל ג/אז בעיר! פספסנו את אבישי כהן ואפילו אסף אבידן (!) אבל קניתי כרטיסים ליום שישי בערב לקונצרט של גיטריסט הפלמנקו טומטיטו עם הפסנתרן מישל קמילו בהופעה מסורתית ממש, שנקראה Spain. כן, הם ניגנו את הקטע הזה של צ'יק קוריאה. הנה וידאו שלו מנגן את זה ממש שם באולם:
מחר, למשל, מנגנים שם דניאל ברנבוים ואנדריאס שיף. שווה מאד לבדוק!
- חוכמה לאחר מעשה 2: הזמנו מקומות זולים יחסית, כי לא ידעתי את מי אני עומדת לראות. טעות. לאולם יש יציע שהוא תוספת מודרנית, ובמקום לחוות את האקוסטיקה המטורפת (כך שמעתי) של האולם המהמם עצמו, ישבנו במקום רחוק, בו כל שיעול ונשימה של מי שיושב לידי הפריעה לי לשמוע את המוסיקה. יש מצב שרמקול אחד לא פעל, והיה לי מאד קשה להתרכז במוסיקה. הנה מפה של האולם. בבקשה אל תקנו ביציע, אלא אם זו הופעה שאתם ממש חייבים להיות בה.
לא הביישן מוצא מקומות מגניבים
הסתובבנו לא מעט, ולמקומות רבים שנראו מסקרנים פשוט נכנסנו. בפינה ליד המלון שלנו עצרתי להסתכל על אדם, שצובע את פיתוחי הברזל של מלון בשחור. הכל נראה כל כך מושלם ומקצועי, שהבנתי שמדובר במלון יוצא דופן. ביקשתי רשות להיכנס ולעשות סיבוב, והתקבלתי בחיוך.
הכניסה למלון היתה מעבר למאה אחרת. כמו תפאורה אבל לא. מעולם לא יצא לי להיות במקום כזה. נשימתי נעתקה. קחו סיבוב עם הסרט הזה במקום.
כשיצאתי, גיליתי שהמקום היה פעם מלון הריץ, עד שנת 1993, ועכשיו הוא נקרא "אל פאלאס הוטל ברצלונה". עדיין זול יותר מחדר קטן במלון בוטיק בתל אביב.
באותו הערב חיפשתי מלון יפה אף יותר, שעליו אני מקווה לכתוב פוסט שלם נפרד. יצאנו שם לקוקטיילים על הבר, והתמונות יצאו חומות מאד, כמו כל המלון..
עוד חוויה שאני ממליצה עליה בחום, שנקלענו אליה בספונטניות מפתיעה, הוא משחק של ברצלונה. חבר שאיחל לי יום הולדת שמח מאוחר גילה שאני בברצלונה וכאוהד בארסה מושבע, הפציר בי ללכת למשחק בשבת. זה היה בחמישי בערב. הפעם לא התקמצנו על כרטיסים (יום לפני משחק היו לא מעט פנויים באתר של הקבוצה במחירים שבין 70-120€).
אוקיי, אז המשחק היה אכזבה. כשהוכרזו שמות השחקנים גילינו שמסי וסוארז אינם. ואז הגיעו 95 דקות של בונקר של מאלגה, כל מחצית בחצי שלהם בלבד, עם תוצאה של 0-0. יוסי, ששלח אותי למשחק, עדכן שלא היה כדבר הזה באצטדיון Camp Nou מזה 48 משחקים. הבאתי להם את הנאחס.
בכל מקרה נהננו מאד, למרות שכמות האוהדים השרופים, עליהם בניתי שיעשו שמייח, היתה קצת יותר קטנה ממשחקי הבית של הפועל ירושלים (והלחנים שלהם קצת פחות יצירתיים, האמת). עשה רושם שכמעט כל הקהל, כמעט 100 אלף איש, היו תיירים כמונו. רובם הבינו קצת יותר בכדורגל, אבל תיירים. והמון ישראלים.
חזרנו בהליכה עם עשרות אלפים וקצת שופינג ברחוב דיאגונל העצום. בין השיטוטים שלנו נכנסנו לחנות שנראתה כחנות צעצועים, ומצאנו עצמנו במחסן השכרת תלבושות ענק ומקסים:
כמות החנויות בעיר כמעט הפחידה אותי. בתור מי שגרה בכפר כבר יותר מארבע שנים, רחובות עמוסים מדי עלולים לגרום לי מחנק או מיאוס.
אפשר לומר שהיה שופינג מבוקר, בעיקר קניות בחנות COS המקומית והתפעלות מסניפים של זארה הום, שמציעים סטיילינג יפהפה ומגוון במחירים שפויים.
אני שוקלת לכתוב פוסט נפרד המוקדש למלתחת בגדי COS שלי, שהתקדמה בצורה יפה מאד בשנים האחרונות. מצאנו גם חנות תכשיטים שהביקור בה היה כמו במוזיאון – צורפות בחומרים מעניינים ומיוחדים.
בביקור הזה לא הספקנו לראות מוזיאונים, ולמעט ביקור קצר במכון אנטוני טאפייס, לא הספקנו אחרים. לפי ההתרשמות שלי המכון מציג תערוכות פוליטיות מעניינות, ושווה לבדוק מה מציג בו, בטח בתור עצירה תרבותית באמצע השופינג של Passeig de Gràcia.
את היום האחרון סיימנו בטיול בפארק גואל – מה שקורה כשנדל"ן טוב פוגש אמנות ותכנון מצוין. כרטיסים כדאי לקנות מראש באתר, והביקור הוא לפי שעות. אפשר לאחר עד 30 דקות ממועד הכניסה. קנינו לעשר בבוקר והפארק היה יחסית ריק ממשפחות (וישראלים). הגענו במונית, טיילנו וישבנו לנפוש ולאכול קצת.
בגלל שהפארק פונה דרום מזרחה, בבוקר יהיה קשה לצלם את הנופים המרהיבים של העיר והחוף. מצד שני, יש אחלה תאורה לסלפי על רקע המבנים, ורוב הטיול בפארק מסתכם בניסיונות לא להיכנס לאנשים בפריים…
טיול מאתגר ונחמד מאד היה אחרי הפארק. יצאנו ממנו ביציאה הצפונית, ורצינו לתפוס מונית למלון, ומשם לשדה התעופה.
אבל בשכונה הזו של העיר אין מוניות, בטח לא ביום ראשון. מצאנו עצמנו בשכונה מקומית מאד, תלולה מאד, בלי מונית לרפואה ובקושי אנשים או מכוניות. צעדנו במרץ בליווי מפות גוגל עד לרחוב שנראה ראשי יותר, כעשרים דקות או יותר, ומצאנו מונית שהביאה אותנו לשדה 45 דקות לפני ההמראה.. לצערי לא צילמתי ברגעים האלו, למרות שאלו היו נופים מקסימים ושונים מאד מהחלק העתיק והמישורי של העיר.
עד כאן ההמלצות הקטנות שלי לביקור בברצלונה. לסיכום אני בעיקר ממליצה לבקר בה (בלי ילדים). אחלה סופשבוע רגוע, קאווה ונשנושים, אמנות ושופינג במחירים דומים לארץ (כולל עלות של מוניות ומופעים), אדריכלות משגעת ואווירה נינוחה וים תיכונית. adéu, עד לביקור הבא!
לפוסט הזה יש 12 תגובות
איזה תזמון! נוסעת עם בעלי עוד כמה שבועות… תודה על כל הטיפים המעולים!
אחלה תזמון!
ממליצה דבר ראשון לראות אילו הופעות יש בהיכל המוסיקה, ולהזמין מקום שווה! יש גם סיורי אופניים ממונעים בעיר, שלא עשיתי אבל חברה המליצה, שווה לחפש בטריפ אדווייזור – אבל רק למזג אוויר נסבל 🙂
תבלו!
מהממת שכמוך! תמיד כיף לקרוא פוסטים שלך, והפעם במיוחד – הציף חוויות דומות מהביקור הקסום שלנו בברצלונה לפני חודש (עם ילדים 🙂
"חובב כשרות״, שיעשעת אותי מאד 🙂 , נשמע שעשיתם שימוש מושכל מאד בעיר הזו, שהיא עמוסה ולא מרגשת מספיק בעיני.
ייתכן. שנינו כבר עם העיניים למדריד או ליסבון..
חזרתי לא מזמן מכנס בסביליה והתאהבתי! גם הקונקשן במדריד גרם לי להרגיש ש*זו* ספרד ולא ברצלונה התיירותית, למרות שגם ממנה נהנתי בביקור לפני שנים.
וליסבון.. איזה וויב מגניב!
רגע לפני שנכנסתי אלייך לקרוא עברתי לראות מה יש חדש בקוס.. אני אוהבת אותם אבל לא יודעת ללבוש אותם.. אשמח לפוסט! וגם לתמונות של הברזים 🙂
פוסט כיפי! זה הזכיר לי טיול זוגי שלנו לברצלונה, ואת המנהג שלנו, גם בטיולים זוגיים אנחנו נוהגים להיפרד לחצי יום, שבהם אני סוגרת את עצמי בתוך חנויות לספרי אמנות ועיצוב (שסימנתי מבעוד מועד) ולא זזה עד שלא מפנים אותי, ואורי ההרפתקן קולינרית – הולך למסעדות או באר טאפאס – ואומר לשף להפתיע אותו במה שבא לו. כל אחד ותחביביו…
כן, גם אנחנו נפרדים לעיתים.. אבל דווקא לא הרגשתי שהעיר מציעה לי ספרי עיצוב מי יודע מה.. אם כבר היינו נפרדים לשופינג, אבל גם את זה הצלחנו לעשות יחד! שזה שיא זוגי בפני עצמו.
שלום רונית
א. איזה כיף. ויופי של תמונות וכמה נעים להיזכר
ב. עוד המלצה חמה מאוד זה ללכת ביום ששי או ראשון בצהרים (כדאי לבדוק בדיוק) לכיכר שמול הקתדרלה ושם רוקדים SARDANA שזה הריקוד הלאומי של קטלוניה. וזה מרהיב לראות את האנשים והנשים . חויה. (לאוהבי פולקלור בלבד)
ג. אם את נוהגת לקרוא ספרים על המקומות שאת נוסעת אליהם, 3 ספרים מומלצים:
1. חמניות עיוורות / אלברטו מנדס. ע"ע 2009
2. כיכר היהלום / מרסה רודורדה. כרמל 2007
את שניהם תרגם מקטלונית רמי סערי – וזה כבר עושה אותם ראויים לחלוטין.
3. מחווה לקטלוניה / ג'ורג' אורוול (שגם נלחם במלחמת האזרחים ואלה הזכרונות שלו)
ע"ע 2012. ויש גם אחרית דבר של ההיסטוריון אלי שאלתיאל. מעניין מאוד מאוד.
ואכן הסניף של ZARA בברצלונה יותר שווה מהסניף בירושלים….
וסופ"ש נעים ולהתקראות
תודה רבה חדוה על ההמלצות! לביקור הבא (למרות שיש לי הרגשה שזו תהיה מדריד הפעם)
מזכיר לי טיול דומה שלי ושל רם, זוג צעיר (לא נשוי וללא ילדים). היה ממש כיף! כיף לטייל איתך שוב, ולחוות מחדש ולהזכר. אנחנו הלכנו למשחק כדורגל ברומא פעם, ולמרות שהמשחק עצמו היה קצת מאכזב (למתעניינים, לי זה לא ממש שינה, האוהד שישב לידינו ממש זעם) היה מאוד מעניין להיות בקהל, ושוב, ממש כיף! אם כבר תיירים וכו'…
שמחה להחזיר אותך לזכרונות זוגיים טובים, יקירתי.
גם אצלנו המשחק היה מעט מאכזב, גם בגלל היעדר הכוכבים (ריחמתי ממש על כל הילדים בחולצות מסי שהיו שם) ובעיקר בגלל האפס אפס..
אבל באמת היה שווה. בדיוק מגיבה בבלוג שלך 🙂