מכירים את ז'אנר הסרטים בהם ילדים מקבלים לידיהם קלטת או ווקמן, ואמורים לנחש מה זה?
אז תהיתי כמה זמן יעבור עד שילדים לא יזהו עיפרון.
לפני שאתם אומרים "זה בחיים לא יקרה", ספרו לי מתי בפעם האחרונה יצא לכם להחזיק עיפרון? לא עט. עיפרון.
לשמחתי אני אוחזת באחד המקצועות הבודדים בו אוחזים עיפרון פה ושם. נראה לי שגם אחוז גדול מהקוראות והקוראים של הבלוג הזה אוחזים בחיבה דומה למכשירי כתיבה ומוצרי נייר שעוברים שדרוג ממוצר צריכה יום-יומי ל "פריט לייפסטייל יוקרתי".
מזה כמה שנים, שאני לא יכולה לכתוב, לא כל שכן לשרטט, בעט. רק בעיפרון. ולא סתם בכל עיפרון. רק בבלאקווינג שלי.
את הבלאקווינג הראשון פגשתי בחנות בצפון לונדון. נסעתי לכנס שהיה אז בחיתוליו, Meet the Blogger, שכמו אחרים שימש לי בעיקר תירוץ לארוז את עצמי ולנסוע ללונדון אחרי היעדרות בת כ-15 שנה (יותר מידי!). הכנס היה מאכזב ובעיקר מאד מקומי (למרות ששמרתי על קשר עם כמה בלוגריות שהפכו לעסקים פסיכיים מאז!) אבל ההשפעה של הסיור עם טינה ברנשטיין נותרה עד היום. כשביקרנו בחנות Pedlars בנוטינג היל , קיבלנו מן "עיפרון מעצבים מגניב כזה" במתנה. זה היה המפגש הראשון וההיסטורי שלי עם עיפרון ה Blackwing של חברת Palomino. שמרתי אותו עד שהיה בגודל של 2 ס"מ ולא ניתן לאחיזה..
מדובר בעפרון שאינו קשה כמו עפרונות ה HB הנוראיים שהורגלנו אליהם בילדותנו ולא רך כמו עפרון רישום. אולי הוא משהו כמו 2B, בעצם. אפשר ללחוץ עליו או לכתוב עליו ברכות, הוא נעים ונוח. אני מתה עליו, זה לא רציונלי.
ובעצם, אולי אני פשוט קורבן של מיתוג מוצלח, כי יש מאחוריו סיפור שלם וקהל מעריצים עצום. חגית אזולאי רוזנס כתבה בבלוג שלה שהוא ה"Moleskin של העפרונות". בול. אותו קהל יעד ואותם ערכי איכות-וסטייל/סטטוס של יודעי דבר פלצניים כמעט עם נטיה לחבב פריטים מעוצבים.
אבא שלך עץ?
אז בואו נכיר קצת:
עיפרון הבלאקווינג מיוצר על ידי חברת פאלומינו, ששייכים לחברת סידר קליפורניה, אבל כשהופיע לראשונה, לפני כמעט שבעים שנה, ייצר אותו אברהרט פאבר.
העיצוב שלו כמעט שלא השתנה מאז. למעשה, זה חלק מהקסם הוינטג'י שלו.
המכורים אליו יאמרו, שזה בזכות העופרת הרכה שלו – מספיק כדי לכתוב מהר אך לא רכה עד כדי להישחק מהר מידי.
שורת המכירה שלו כתובה על כל עפרון באותיות גדולות: "HALF THE PRESSURE, TWICE THE SPEED" – חצי מהלחץ, וקצב כפול.
אבל זו לא רק הנוחות. זה כל השפיל:
הוא יפהפה: יש לו גוון אפור מתכתי (הוא מגיע בעוד גוונים), מוחק ריבועי שחור, אותו ניתן לשלוף ולהחליף ומאחז מתכת מוזהב שאוחז במוחק.
לפני עידן המחשבים, העיפרון היה מכשיר הכתיבה והאיור העיקרי של יוצרים רבים, ולכן להשקיע בעיצוב שלו נשמע לא פחות הגיוני מלהשיק בדגם חדש של מק.
ובואו נודה: הוא גם סמל סטטוס. אם יש לכם בלאקווינג אתם משתייכים לקבוצת איכות (והפוך: אולי יש לכם כי זה מועדון שאתם רוצים להיות חברים בו): הסופר ג'ון סטיינבק כתב רק בו, צ'אק ג'ונס – מאייר, אנימטור מפיק ובמאי, ובעיקר אבא של באגס באני, דאפי דאק וחבריהם ללוני טונס השתמש רק בו, וכמותם גם סטיבן זונדהיים, ארנסט המינגווי ועמם זמרים, משוררים ואנשי רוח ועיפרון רבים ומוכרים.
** ושוב עידכון אחרי כמה שנים: בלקווינג לא מפסיקים להוציא מהדורות חדשות ומיוחדות של העפרונות שלהם. מאז שכתבתי את הפוסט הזה יצאו לשוק עוד דגמים ועוד צבעים. שווה לבדוק! **
במקום שאני אספר את הסיפור: חובה לצפות בסרטון המושלם הזה, שמספר אותו פלוס ציורים:
והנה הוא בידיו של פול קינזי ממד מן. יש כמה משוגעים לדבר, שמשימת חייהם היא לאתר את העפרונות הללו בסרטים ישנים, מודעות וסצינות. למעשה, יש בלוג שלם שמוקדש לזה! אם אתם משוגעים חובבי משוגעים – זה המקום שלכם.
עוד בלוג שמקושר אל פלומינו הוא Pencils.com ובו יש גם אמן עפרון שבועי, עם רישומים מעוררי תדהמה, לעיתים.
אז מה אני עושה בעיפרון בלקווינג?
- סקיצות – למרות הדימוי המגניב ולמרות רעי למקצוע, אני לא מתחזקת מחברת סקיצות בה אני משרבטת. אני כן משרטטת ומציירת בפגישות ייעוץ ללקוחות שלי רק בעפרון.
- פגישות ביומן אני מסמנת רק בעיפרון, כי הן זזות לפעמים. יש לי יומן מיוחד שאני מאוהבת בו, ויום אחד בקרוב אכתוב גם עליו בבלוג. ואפילו יש לי לקוחה, שלא רק משתמשת באותו היומן, אלא גם מטורפת על העפרון הזה. יחידת-הסגולה הזו קיבלה ממני במתנה קופסא שלמה של בלאקווינג שקניתי בצ'יינה טאון בסן פרנסיסקו (ואז מצאתי אותה יותר בזול בחנות המוזיאון לאמנות מודרנית)
- קוראת. אני קוראת עם עיפרון.
התואר הראשון שלי, היחיד עד כה, הוא בספרות אנגלית. הגעתי למקצוע הזה כי זה מה שאהבתי בתיכון. אהבתי את זה בתיכון בזכות המורה שלי לספרות אנגלית – תמר אלפר, שבשיעור הראשון פרסה עלינו את תורתה החכמה " Always read with a pencil". מאז, כל הספרים שקראתי מסומנים בעיפרון, פסקאות ומשפטים חכמים שאני יכולה לחזור אליהם תמיד. בשנתיים האחרונות אני לא קוראת יותר אלא מאזינה לספרים, ומתכוונת לכתוב על זה בקרוב פוסט נוסף. אחד החסרונות בהאזנה לספר הוא, שלמרות שאפשר לסמן מיקום עם סימניות, זה לא אותו הדבר כמו לסמן משפט מחץ בקו, או לכתוב לידו הערות, ואחר כך לחזור אל המקום המדוייק, גם כעבור שנים, בזכות זיכרון חזותי של מיקום, למשל.
רוצה גם עיפרון בלאקווינג?
החדשות הטובות! Yoolettta, חנות הנייר ומכשירי הכתיבה המקסימה בכיכר מסריק, הם היבואנים הבלעדיים של העפרון הזה בארץ, ולכבוד הפוסט ארגנו הנחה מיוחדת לקוראי הבלוג! אני בטוחה שגיריתי את בלוטות העופרת שלכם, אז הנה קוד קופון שתוכלו להשתמש בו בחנות.
הקוד BWPRONIT ייתן לכם 15% הנחה על כל מוצרי פלומינו (עפרונות שבמלאי ומחקים להחלפה).
זה מאד משמח אותי כי זו פעם ראשונה שיוצא לי להעניק הטבה לקוראים שלי, ואני מאד אוהבת את החנות יולטה ואת כל מה שהיא מסמלת. אז תהנו!אני מזהירה אתכם – זה ממכר. ספרו לי על זה!
נ.ב. – הנטייה הטבעית שלי היא לכתיב חסר. אני תמיד כותבת "עפרון" בלי יוד (כמו "אִמא". או "נעים מאד" במקום "מאוד"). אבל גוגל הראה לי שיש רוב מוחץ לעיפרון עם יוד, ולכן בלעתי את גאוותי הריקה והוספתי. עם הקוראים הרגישים הסליחה.
לפוסט הזה יש 18 תגובות
שלום רונית,
שמחתי לקרוא את הפוסט שלך וגם לגלות בו שניתן להשיג עפרונות פלמינו בתל אביב.
אשתי חזרה לאחרונה מניו יורק והביאה לי עפרון 602 מחנות בוטיק לעפרונות. לא הכרתי את העפרונות האלה קודם למרות שאני מצייר הרבה שנים… התלהבתי מאד , התחלתי לחפש בגוגל והבנתי שמדובר על מותג מוערך. בקיצור נראה שזו תחיליתה של ידידות, או של התמכרות…כבר הזמנתי באמזון תריסר…
אגב, למרות שהבנתי שאת לא מתחזקת מחברת סקיצות, אולי בכל זאת יש לך איזה תובנה או המלצה בעניין?
תודה,
אלי
הי אלי, איזה כיף שמצאת גם את ה 602. אני לגמרי מכורה.
יש אחלה מחברות סקיצות ביולטה גם, אבל אני באמת לא ממש מבינה בהן. יש לי ערימות במשרד ולא עושה בהן שימוש.
הפוסט הזה מזכיר לי את הניגודיות בין שתי האסכולות בספר "זן ואומנות אחזקת האופנוע".
האחד חושב שתיקון אופנוע צריך להתבצע רק עם חלקים מקוריים ועדיף במוסך מורשה, ואילו השני סבור שכל אלתור שעובד, מקובל.
לא יצא לי להשתמש בבלאק ווינג, אבל אני בהחלט פריק של סטדטלר נוריס ושל עפרונות ירושלים שכבר לא מיוצרים, כמו עפרונות אמריקאים ישנים ועפרונות קוה-אי-נור מהתקופה שצ׳כוסלובקיה עוד היתה על המפה.
מה אומר לך, גם אני אוהב כתיבה בעט נובע על פני עט כדורית ועפרון שיש אליו סנטימנטים על פני עיפרון סיני בשקל לתריסר, אבל בסופו של דבר, מה שעושה את הכתיבה הוא לא הישיבה בחליפה על שולחן מהגוני מול נייר 90 גרם בצבע שנהב ועיפרון בדיוק במידת הרכות הנכונה או עט עם ציפורן נוחה וצבע הדיו שאהבתי…. אלא האם אני מצליח להוציא את ענני הדימויים ממוחי אל הנייר.
מסכימה מאוד. ובסופו של דבר אני כותבת על מקלדת בעיקר. אבל באמת שמאוהבת בעפרון הזה.
גם לי היתה תקופה בה כתבתי רק בעטים נובעים. זה היה נהדר אבל בעיקר טינף מאוד.
גם אני משתתפת בסיפורי הפלומינו – נכון שכבר הזכרת פעם את העיפרון הזה באחד הפוסטים שלך (אולי זה עם מעצבת האותיות)? אז אחרי שקראתי חיפשתי קצת על העיפרון הזה, כדי לקנות לבן שלי שמצייר נהדר. כשחזרתי הביתה גיליתי שכבר קניתי לו אחד, בחנות המוזיאון!
אז אנחנו לגמרי במועדון
🙂
אורנה
נכון, בפוסט על ג'סיקה היש כתבתי שאנחנו משתמשות באותו העיפרון.. טוב לדעת שהוא מצוי גם בחנות המוזיאון! תהנו ממנו מאד ותודה על התגובה 🙂
כמו כל הפוסטים שלך- פוסט פשוט קסום שגורם לי לרצות לרוץ לקנות את העיפרון, ולהמשיך להתענג על מוצרי נייר.
אין עליך!
יאללה רוצי על זה מותק!
אני עבדת עם עיפרון כל יום, למרות שבעיקר עם עפרונות לבנים נמחקים. עושה חשק העיפרון הזה. חבל שאני לא בארץ, בביקור הבא מסמנת לי ביקור בכיכר. אולי יש לך המלצה למחדד? בלתי אפשרי למצוא פה מחדד ראוי לשפיץ חד… כמה אני מתגעגעת לארץ במובן הזה.
שמחה שעשיתי חשק.
אני לא יודעת איפה את, אבל הוא נמכר בכל העולם כמובן. לגבי מחדד – יש לי מחדד סטייל ישן כזה, עם ידית, שאני מתה עליו. לא נראה לי מסובך למצוא מחדדים טובים בחנויות טובות של כלי כתיבה, לא?
אני בספרד (בדרום ספרד) יש לי בבית 7 סוגים שונים של מחדדים….. אף לא אחד עושה לי שפיץ…😓 (אין לי כזה עם ידית….) תודה.
אני בטוחה שאפשר למצוא ולהזמין כזה מאיזה אתר בריטי שווה. אם אמצא אשתדל לזכור לספר לך!
עוררת את סקרנותי. אני לא נוהגת להשתמש בעיפרון אבל עשית לי חשק לנסות ואת הספר הבא אקרא בליווי עיפרון. אבל נותרתי סקרנית מדי לגבי היומן. אני שייכת לז'אנר שמשתמש ביומן שבו כותבים ובשנים האחרונות כל יומן שאני מכירה ומתרגלת אליו – נעלם (נייריה, והיומן של המעצבת pudish). השנה זה ממש משבר. אז מחכה בקוצר רוח לפוסט על היומן – אבל אולי אפשר בינתיים טיזר ותגלי את שמו… בכל זאת מתקרבים לסוף אוגוסט וזה הזמן ליומן חדש…
תודה! וצודקת לגבי היומן
זה למעשה קצת אחרי הזמן, לא אתפלא אם לא נשארו יותר.
היומן נקרא "עוזר אישי" של טל קפלינסקי, שמומחית בהפרעות קשב. המליצה לי עליו חברתי החכמה עדי קליין, ויש בו דברים קטנים שממש עוזרים לי. לא יכולה בלי יומן נייר.
בול כמוך!! שנים שהשתמשתי בנייריה..כל שנה בצבע אחר.בשנה האחרונה השתמשתי בפודיש ופחות התחברתי.כבר חודש תרה אחר משהו שווהולא מוצאת 🙂
אז מקווה להספיק לכתוב על היומן בקרוב!
לפני הכל – נעים כל כך לקרוא אותך , אפילו בנושא איזוטרי כמו עפרון.
חוץ מזה, הכנסת בי געגועי אמת לכלי הזה, שהשימוש הכמעט יחידי שלי בו נכון להיום הוא סימון נקודות.
מי יודע, אולי ברגע זה שינית את חיי 😉
!!
תודה! שינוי חיים זה כבוד גדול.
אנחנו עולם הולך ונעלם 🙂 אני ממליצה מאד. כשאת כותבת בעיפרון רציני את גם חושבת יותר על מה שאת עושה, אני מניחה..
ומה זה "סימון נקודות"?