יוון היא לא רק חופים וכפרי דייגים. חופשה משפחתית בהרים בצפון יוון, שנחלמה בעקבות צילום שראיתי בפייסבוק, גילתה לנו את היופי והשלווה של חבל זגוריה. טיולים, נחלים צלולים וקניונים עמוקים. הנה ההמלצות שלי לטיול בזגוריה.
בשנת 2018 יצאנו לטיול בן שמונה ימים בחבל זגוריה שבצפון יוון, מקום שלא ידעתי על קיומו הרבה לפני כן. אני שמחה לחזור לתמונות ולשתף את המסלולים ליעד המקסים, הקרוב והמזמין הזה.
כמו חופשות רבות אחרות, העניין אינו מקוריות אלא ביצוע! הרעיון לטיול הזה התחיל מהצילום הזה, שתויק בראש שלי תחת "פנטזיות". לפני כמה שנים ראיתי בפייסבוק של חברתי, המעצבת מיכל מטלון, צילומים מחופשה מרהיבה :
אי שם בין תמונות גלישה בפיליפינים לסנובורד באלפים (או משהו כזה, הם משפחה ספורטיבית ואקזוטית!), בעוד כל החברים מעלים תמונות מחופי יוון בקיץ, אצל מיכל היו תמונות של הרים נישאים ונהרות צלולים. שאלתי אותה איפה זה, וסימנתי לי לבצע לעתיד.
כן, חופשה נוסח הארי וסאלי: "I'll have what she's having".
אם מישהו אחר טרח והצליח – למה לעבוד קשה? עושים קופי-פייסט (הקיץ הזה אני שוקלת להעתיק את הטיול הסקנדינבי של תמי/ הסקוטי של ליאורה/הבריטי/איטלקי של פולינה או הפורטוגלי של שירלי! ייאי). אפרופו חברי פייסבוק – את ההשטג והכותרת #זגוריהאיפמריה תרם חבר הפייסבוק, המתרגם יואב כ"ץ. תודה!
אז הנה לכם טיול להעתיק, בכיף (וגם באישורה של מיכל). הצילום הספציפי הזה הוא של המלון בו היא היתה וממנו התחיל הכל, אליו אגיע בסוף הפוסט.
צירפתי מפת גוגל מפורטת: לחיצה על כל אייקון תיתן לכם הסבר קצר. המסלולים מפורטים במפה, גוגל יוסיף לכם מידע ותמונות, ולכן המידע שאתן פה הוא יותר חוייתי וכללי.
כך טיילנו בחבל זגוריה
אתחיל, כרגיל בהסבר, שאינני מדריכה או מומחית לטיולים ואיני מתיימרת להיות. אני מאד אוהבת לטייל וזה אופן/אופי הטיול החביב עלי:
כשזה עם הילדים (שחר עלה לכתה י' ועינב ל-ח') אנחנו מעדיפים טיולי טבע (כמו הקמפינג בארצות הברית של השנה שעברה), בקצב נינוח ואיטי (מסלול הליכה לא ארוך ביום) ואישית מעדיפה טיולי כוכב, בהם יוצאים וחוזרים מאותה הנקודה: זה מוריד מן הפרק את הלחץ של עמידה בלוחות הזמנים של הטיול, של אריזה-פריקה-שכיחה של דברים בכל בית מלון, הזמנות מורכבות יותר ומחוייבות לסדר יום מוגדר מראש.
אני מעדיפה לחזור לאותו המלון, להרגיש בו בבית, ואם לא בא למישהו להצטרף (כמו לי, אחרי יום של הליכה מאומצת) – אפשר להישאר. יש לנו יותר גמישות להחליט על היעד היומי (לפי מצברוח או מזגאוויר).
זגוריה - איך להגיע וקצת מידע כללי
טסנו לסלוניקי ושכרנו שם אוטו. הטיסה (Agean) נדחתה בארבע שעות בגלל השריפה הנוראית ליד אתונה. איש לא הסביר לנו דבר וזה היה מבאס לאללה, אבל בדיעבד – מובן. נסיעה של 3-4 שעות לחבל זגוריה, שבצפון יוון בגבול עם אלבניה ממש. גוגל ימצא לכם המון מידע בעברית אם תחפשו קצת, כולל מסלולי טיול ואזורים סמוכים שמומלץ להגיע אליהם.
הכבישים מפותלים מאד ולכן בתוך חבל הארץ ההררי הזה, הנסיעות לוקחות זמן. לכן פיצלנו את הטיול לארבעה לילות בשני מלונות. נראה לי שאפשר לטוס גם לאתונה ולנהוג יותר, כמובן שזה תלוי במחירי הטיסות – החלטה שלכם. עד לצפון זו נסיעה מהממת וקלה (כבישי אגרה, הכינו מטבעות יורו מראש!).
זגוריה מיושבת במעט מאד תושבים בכמה כפרים קטנים ועתיקים. זורם בה נהר הויקוס היפהפה, שמימיו קפואים וצלולים, קניונים עמוקים והרים נישאים. אוכל משובח ואוויר נקי. מזג אויר נהדר גם בקיץ – סערות וסופות אחר הצהריים לפעמים אבל חם ונעים. תביאו משהו ארוך לערב ומעיל גשם דק אם יש לכם, ותבדקו מזג אוויר בגוגל, אני לא שירות מטאורולוגי.
במרכז כל כפר עתיק מתנשא עץ דולב עצום ויפהפה, ובדרך כלל מסעדות ובתי קפה לרוב. שני כפרים מתויירים יותר יש בזגוריה – מונודנדרי בדרום-מזרח ( Μονοδένδρι- Monodendri) ופפיגו בצפון-מערב (Papigko-Πάπιγκο). מתויירים אומר מלונות מעט יקרים יותר, מסעדות לא כאלו זולות, יותר אנשים (חלקם לא ישראלים!), וגם מעט חנויות או כספומט. אין תחנות דלק, אלא ליד העיר המקסימה יואנינה, שנמצאת ליד האגם.
קפצנו פעמיים ליואנינה מזגוריה (משם גם מגיעים אמבולנסים במקרה של תאונה. ראינו אחת כזו, בה גבר קשיש היה מוטל עם צלעות שבורות בתעלה לצד הדרך, ואלוהים יודע כמה זמן חיכה עד שהגיעו אליו. סעו בזהירות!). במסלולים בהם הלכנו היו מעט עד אפס אנשים, בצהריים היו יותר, כולם ישראלים, ולפפיגו הגיעו אפילו אוטובוסים. קראתי באתר מסוים שבפפיגו "לא מתים על ישראלים". מצד אחד, אני לגמרי יכולה להבין את זה, גם אני לא מתה על חלק מהם (אלו שראיתי בקולומביה או בקטטות המוניות בבתי מלון ברומניה) אבל אלו שפגשנו שם היו מקסימים, וכנ"ל היחס אלינו. אני בונה על האיכות והנימוס של הקוראים שלי, כן?
בכל יום, אחרי ארוחת בוקר דשנה, טובלת בכוס שמן זית לפחות, יצאנו לטיול. אני ממליצה לוותר על האגו ולקחת מקלות הליכה (לסובלות מבעיות ברכיים או סתם מעל גיל 40..) כי כמעט כל המסלולים רצופים עליות וירידות.. עדיף לא לצאת באמצע היום כי אז הכי עמוס.
שלא תחשבו שקמנו בשש. יצאנו סביב עשר כל יום מהמלון. עדיף קודם, כי בימי גשם המבול מתחיל בצהריים, אבל גם זה יעבור. כמובן לקחת מים וכובעים וקצת אוכל לכל טיול. בעיני חובה לצפות בקניון הויקוס מנקודת התצפית של בלוי (ראו במפה. ולעצור אחרי זה לקפה קטן). חובה להגיע למפל באיליוחורי,למרות שזה ממש חור (ולעצור אחרי זה לממולאים במסעדה) ולבקר במונודנדרי (בירה באחד מבתי הקפה במרכז?) למרות שלא ירדנו משם לקניון, זו נראית חוויה מהממת.
אנחנו לנו 4 לילות ראשונים במלון הראשון בכפר הקטן ויטצה (Βίτσα – Vitsa) ששכן מעל לעננים. המטבח של אנדריאס וזוגתו אלנה הוא מקום שתרצו להישאר בו. קמנו בבוקר לשמיכה של עננים שנעלמה רק אחרי תשע וחצי בערך. בלילה, בזכות היותו של המלון ראשון בכפר, יכולנו לראות שמיים זרועי כוכבים. היוונים, כמו האיטלקים ואחרים, גם מפזרים ספסלים לצד הכביש, באמצע שום מקום. לא רחוק מהמלון יש ספסל כזה, מומלץ. מהכפר (ונראה לי שמכל כפר) יורדים כמה מסלולי הליכה אל הנחל שמתחת. גם בלי מים בנחל, ולמרות החום, מסלול הירידה היה מרהיב.
אחת מנקודות השיא של הטיול היתה המפל בכפר איליוחורי (Ηλιοχώρι). כפי שתראו במפה, זה באמת חור די מרוחק, אבל המסלול מקסים והמפל עוד יותר. ירידה של קילומטר וחצי בערך (מקלות הליכה!) שגמרה עלי כי אני לא בכושר באופן מחריד (תודה ילדים, שחיכיתם לאמא הפדלעה בסבלנות עד שתחזיר נשימה). למטה חיכה לנו מפל, 4 משפחות ישראליות ומבול שגרתי לצהרי היום. המשפחות ברחו ואנחנו נשארנו, ותוך כמה דקות הגשם פסק, השמש יצאה וכולנו נכנסנו למים. קרררר אבל פחות מהיעד הבא – נהר הוידומטיס – שבע מעלות. קצת יותר ממים מהמקרר. אפשר לומר שבחופשה הזו התמכרנו לעונג הכואב של טבילה במי קרח. תחושה של התחדשות, נשבעת.
מסלול הליכה שכולו מים, והרוב עושים אותו ברפטינג, הוא הליכה לאורך הוידומטיס. נהר צלול וקפוא. צד אחד שלו (במעלה הנחל) מוביל לשום מקום אבל שווה, כולל עצירה להיכנס למים הקפואים, לצרוח ולצאת, והמסלול השני (שנקרא ice age) אורכו 4-5 ק"מ והוא לאורך מסלול הרפטינג. למרות שאינו מעגלי, ולוקח 25 דקות באוטו להגיע לנקודת ההתחלה, שווה לתאם הקפצת רכבים או ללכת למלון הקרוב בקצה המסלול, להזמין מונית ולחזור לאוטו.
המלון השני שלנו הוא זה, שבגללו נסענו מלכתחילה.. מלון Avragonio נמצא בקצה הכפר פפיגו, (שהוא בעצם "מגלה פפיגו" שצמוד אליו "מיקרו פפיגו" – פפיגו הגדול והקטן. שניהם פצפונים, תכלס) ועולה יותר מהאחרים. לטעמי היה שווה את זה. קיבלנו חדר בגודל דירה כל אחד, ופשוט לא יכולתי להפסיק לצלם. כל פינה, כל זווית היא שלמות. המלון נמצא מתחת לרכס ההרים גמילה וטימפי – שמתנשאים מעליך בכל צעד, ואי אפשר לשבוע מהם. פטרוס האדריכל בנה את המלון מאפס על אדמה שקנה בזול לפני שלושים שנה. הוא סיפר לנו בהתלהבות על חברי הילדות שלו מעירו, יואנינה, שבגרו ועלו לארץ. יואנינה היא ביקור חובה, נסו לארגן לכם ביקור בבית הכנסת. גם שם היתה קהילה יהודית קטנה שנרצחה כמעט כולה, חודשים ספורים לפני סוף המלחמה.
את המלון בנה ותכנן פטרוס עם בתו, מעצבת פנים, שנהרגה בתאונת דרכים. ההקפדה על הפרטים, על בנייה מסורתית ומראה עתיק משולב בטיפוח וגינון מושלם יוצרים מלון עוצר נשימה, שאהבה וגעגוע ניכרים בו בכל פינה. ארוחות הבוקר גם היו תענוג.
ממש ליד המלון, הליכה של 15 דקות על הכביש (יש שביל שמטפס מהכביש ישר אל המלון שלנו!) נמצאות הבריכות של רוגובו (או של פפיגו, תלוי באיזו מפה). הליכה קצרה ובריכות טיפה פחות קפואות מהוידומטיס. ממליצה לקחת בגד ים ולהיכנס למרות הקור.
עוד פריט מידע שולי – אם אתם רגישים לחלב פרה, כמוני, קחו איתכם קרטונים קטנים של חלב סויה כי פשוט אין פה. כל השאר – נהדר. הסימנים לכיבוש הישראלי ניכרים גם בתפריטי המסעדות (וגם במלצרים שיברכו אתכם לשלום), אבל יש בזה רע ויש בזה טוב. נקווה שאופיו של המקום יישמר גם אחרי שימשיך להתמסחר, ושימו לב שאתם לא פוגעים בסביבה כשאתם שם.
וקצת היסטוריה: בנקודת תצפית מעל ההרים (ומעל לעננים) עומד פסל של אשה עם הסברים רק ביוונית. חיפוש לא קצר מצא שזו אנדרטה לנשים של חבל פינדוס, שעזרו לחיילים היוונים להילחם באיטלקים ב1940, כשהן סוחבות ארגזי ציוד, מזון ותחמושת על גבן. תוך כמה ימים של נסיעות בהרים אתם תזהו אותה מרחוק. שווה לעצור פה בשעת שקיעה. בקיץ זה לקראת עשר בלילה..
ועוד מילה/מסקנה לסיום: יוון זה לא רק ים! זו ארץ גפן, תאנה ורימון, שמרגישה כמו בבית אבל משודרג. זו הפעם הרביעית שלנו ביוון (כרתים, פארוס, חלקידיקי) ובגלל שזה קרוב ולא יקר העדפנו לקחת את זה לאט. אפשר גם להיות פחות זמן בזגוריה ולשלב אזורים אחרים, כמובן. במקרה שלנו יכולנו לקצר ביום ואולי ביותר. אבל לא הייתי משנה את הקצב. בכל מקרה הקצב היווני כבר יתפוס אתכם.
כמובטח, הנה מפת הגוגל שלי לשם. בגדול – קשה לטעות שם. כל כפר ציורי יותר משכנו, כל טברנה טעימה יותר. מציעה לקחת את הפוסט הזה כבסיס ולא כתורה מסיני, ולהוסיף ולשנות אותו כטוב בעינכם.
אם הייתם בזגוריה לפני או בעקבות הפוסט הזה – אשמח לשמוע על החוויה שלכם! ספרו לי על מקומות שווים באזור או באזורים סמוכים, ואוסיף אותם למפה בשביל שימוש עתידי – שלי ושלכם.
שיהיה לכם קיץ נעים וטיולים מהנים!
לפוסט הזה יש 18 תגובות
הבית במלון אברגוניו נראה משגע 🙂
אכן, השם מופיע. לא הבחנתי בו. תודה!
שלום רונית,
לא ציינת בכתבה את שם המלון בו שהיתם בכפר הקטן ויטצה ( Vitsa). האם את עוד זוכרת?
האם יש לך כתובות מייל של מלון זה ושל המלון Avragonio בפפיגו?
הי יואב,
רואים שאתה לא קורא קבוע שלי..
ברור שציינתי – מתחת לתמונה יש את שם המלון ולדעתי לחיצה עליה לוקחת אותך ישר לאתר של בוקינג. BELOI לדעתי.
האם יש לך גוגל? הוא ייקח אותך בפחות אנרגיה (בטח שלי אבל גם שלך) למלון אברגוניו בפפיגו.
בהצלחה! טיול מהמם שיהיה.
מתאים לטיול עם ילדים קטנים לדעתך?
מה זה ילדים קטנים? בני כמה?
האם אלו ילדים שאוהבים מסלולי טיול? אם הם רגילים לטבע וללכת, ויכולים להתנתק מהניידים – זה יכול להתאים כי יש שם מסלולים קלים יחסית. אבל קטנים ממש צריכים לטעמי דברים אחרים.
כמובן שזה גם תלוי באיך הם בנסיעות. את זה את יודעת
כשהילדים שלי היו קטנים היינו נוסעים לחופשות זולא בסיני בעיקר. לשבת במקום אחד שבוע ולהיות ביחד. לא לתזז אותם ולהתבאס עליהם כשהם לא עומדים בסדר היום שלנו.
טיילנו כמעט באותו מסלול בקיץ שעבר, ועכשיו עשית לי חשק לחזור לשם כדי לנסות מלונות חדשים ולבקר במפל שאיכשהו פיספסנו. יופי של פוסטר לסוף הקיץ!
תודה רבה (לא) בת דודה יקרה! (מבחינתי יש רק יעל כפיר אחת..)
התמונות פשוט מדהימות, עושה חשק!
תודה מעין! הכל מהסמסונג שלי..
זגוריה בודאי מבינה שאין מהללת כמוך לנפלאותיה, ומודה לך על כך. מלים משקפות, תמונות מבהירות, טקסט לא מייגע, והרבה נופך אישי. איך להגיש שירצו לאכל. מורידה את ה🧢
תודה עפרה! 🙂
חזרנו לפני שבוע מטיול דומה מאוד עם סיום בחצי האי פיליון. הכנת לנו סיכום נחמד;) האם שמת לב לציפורי המתכת החינניות על פתחי הארובות? שיודעות לסוב סביב צירן? אני מניחה שתפקידן למנוע קינון של ציפורים אמיתיות. הן רק סילואטה של ציפור ויחד עם זאת אי אפשר לטעות בציפוריותן. שבו את ליבי לא פחות מהנוף המרהיב.
לא שמתי לב לציפורים! נשמע מקסים 🙂 שמחה שאהבת את הסיכום שלי
תמונות נהדרות
ומלל משובח כרגיל!
לא מאמינה שטיילתי בכל העולם וביוון עוד לא הייתי!
אכן יעד נהדר, זול, קרוב ומומלץ. אני עוד לא טיילתי בכל העולם.. בונה על זה.
עמידה בלו"ז בזמן חופשה – אכן דבר מוריד. גם אני מעדיפה לינה באותו מקום. אני אוהבת לשהות. ושיהיה נוח ונינוח.
הצילומים, התיאורים והדיוק שלך מעוררי פליאה ותיאבון.
תודה יקירתי! לחיי הנוחות והשהיה 🙂