הפתעה! בגלל שכתבתי על ספרי אודיו – הקלטתי לכם את הפוסט הזה ותוכלו להתנסות בהאזנה במקום קריאה ממש כאן. באופן טבעי, גרסת האודיו שונה מעט מהגרסה הכתובה. אפשר גם לקרוא וגם להאזין.. לחצו PLAY ותיהנו! בין האנשים, שהכי השפיעו על חיי, היתה המורה שלי לאנגלית, תמר אלפר. בזכות שנה באנגליה בגיל 5 הייתי בקבוצה של "דוברי אנגלית": עשינו בגרות של 5 יחידות בכיתה י"א ויחידה שישית, רק של ספרות, בכיתה י"ב. תמר היתה החומר ממנו עשויים סרטי מורים קיטשיים: כשלמדנו את "התפסן בשדה השיפון" היא ציירה על הלוח מפה של מנהטן ואפתה לנו צ'וקלט צ'יפ קוקיז. קראנו את סומרסט מוהם, המינגווי, שייקספיר ופוקנר ודיברנו על החיים. הערצנו ואהבנו אותה, היא היתה אנרגטית ומלאת הומור, חוכמה ועצות טובות. העצה הראשונה שלה היתה הטובה מכולן: "!Always read with a pencil".

אז מכיתה ט' (כלומר 34 שנים!) אני לא קוראת בלי עפרון: מסמנת מילים שאני לא מבינה, שורות יפות או חכמות במיוחד, רמזים לתמות מרכזיות בסיפור, פסקאות שארצה לחזור אליהן. זה מין אקט של קירבה וגם של בעלות: ספר אינו קדוש, ואתה הספר שלי! מותר לי עכשיו גם לסמן אותך. זה אחד הדברים היחידים שחסרים לי, עם ספרי אודיו במקום נייר. כבר ארבע שנים לא קראתי ספר. מאז 2015 אני רק מאזינה לספרים. בגלל שאין הרבה דימויים חזותיים לספרי אודיו, אני מקשטת את הפוסט הזה בצילומים של ספריות שעיצבתי: לחיצה עליהן תיקח אתכם לפרויקט המלא.

בשבילי ספרי אודיו הם פורמט מושלם. למרות שאחרי התיכון עשיתי תואר ראשון בספרות אנגלית וקראתי עשרות ספרים בסמסטר, בשנות השלושים והארבעים היכולת הזו אבדה לי לחלוטין. בשנים האחרונות צללתי לתוך ספרים רק בחופשות, עם עדיפות לסיני (בדרך כלל ביום השלישי היתה פריצת דרך בקריאה). בשנים שלפני ההתמכרות לספרי אודיו, קראתי גג שלושה ספרים בשנה. אולי פחות. מאז שאני מאזינה להם, הממוצע שלי עלה ל- 12, ועוד היד נטויה.

איך עברתי לספרי אודיו

בשנת 2015 חברתי ליאת עברון גילתה לי את האפליקציה של Audible. ליאת, מעצבת-פנים מופרעת קשב כמוני, אמרה לי שאני חייבת לקרוא את הספר של מייק מונטיירו Deisgn is a Job, ושהוא זמין בגרסת אודיו (ליאת ועוד חברות יתארחו בפוסט הבא, יספרו על החוויה שלהן, על הרגלי ההאזנה, ויוסיפו המלצות לספרי אודיו). לאחר שהוסיפה שהספר הראשון באפליקציה הוא בחינם – החלטתי לנסות את זה. מדובר גם בספר קצר ודק – אורכו ארבע שעות וחצי, שאלו בערך יומיים נסיעות לתל אביב וחזרה. האזנתי לספר הזה פעם ועוד פעם, מתגלגלת מצחוק באוטו, נהנית מהנסיעה כמו שלא חשבתי שאוכל אי פעם, ועד היום אני זוכרת אילו משפטים נאמרו באיזה רמזור בדיוק. מאז אני מדברת עליו בהרצאות שלי, וקוראת ספרים בהאזנה בלבד.

ספרי אודיו: עיון או סיפורת?

התחלתי מספרי עיון, שהוקראו בידי הכותבים שלהם. בתור שדרנית לשעבר, חשבתי לא פעם על האינטימיות של המדיה הזו. כי רדיו הוא אולי "תקשורת המונים", אבל מתקשרים עם ההמונים האלו אחד אחד. וזה נכון גם לפודקסטים או ספרי אודיו, וכל דבר שההאזנה לו נעשית באחד על אחד. וכך, אורחים חכמים החלו להצטרף אלי לנסיעות: טינה פיי קרעה אותי מצחוק, כשסיפרה לי על חייה ועל התובנות שלה על יצירתיות (אפילו כתבתי עליה פוסט!); סת' גודין, גאון השיווק והמנהיגות החדיר בי מוטיבציה בקולו המלחשש. כל הזמן רציתי להגיד לו שהוא חייב לקחת משהו לגרון.. אפרופו קול מלחשש, אפילו אליזבת גילבט הצליחה לרגש אותי עם התובנות שלה על יצירתיות בספר Big Magic, למרות שהקול החלש והצרוד שלה חירפן אותי מידי פעם (בכל זאת, אני עדיין מאזינה כמו קריינית.. וקשה לי לא לשים לב לקולות ולהגיה של סופרים, שאינם קריינים מקצועיים). את ספר החובה של שריל סנדברג, סמנכ"לית פייסבוק, "Lean In – Women, Work and the Will to lead" ("לפרוץ קדימה")  דווקא מספרת מישהי אחרת, אבל האזנתי לו בערך ארבע פעמים. אפילו ניהלתי קמפיין מתיש כדי שיאפשרו לי לקריין את הגרסה העברית שלו, אבל אחרי 80 שיחות טלפון במשך יותר מחצי שנה גם אני הרמתי ידיים. אם למישהו יש קשרים אצל המו"ל שלה באמריקה – דברו איתי. ואז, בשנת 2017 חל מהפך נוסף. בשיחה אקראית עם המעצבת יערה ציקורל, ששכנעה אותי לנסות לסיפורת. עד אז חששתי להאזין לסיפורת, כי לא רציתי שהנאת הפרשנות והדמיון תיגזל ממני. אבל יערה אמרה לי שזה "כמו הצגת יחיד פרטית", ובעיקר המליצה לי על הספר  "Family Matters" של רוהינטון מיסטרי, מי שנשא בתואר הסופר שריסק את ליבי, בספר שלו "איזון עדין". אז נתתי לזה צ'אנס, והתמכרתי. מרטין ג'ארוויס, שחקן בריטי ידוע מאד בתור קריין ומדבב, הוא זה שקרא את "ענייני משפחה" של מיסטרי; כל כך אהבתי אותו, עד שרצתי לחפש עוד ספרים שהוא מקריא. היה לי מזל, כי הספר באמת יוצא דופן, והקריינות והמבטא ההודי לקחו אותי לבומביי של שנות השבעים, לתוך הבית והחיים והלב של משפחת ואקיל. כשאני חושבת על הדמויות אני שומעת אותן במבטא הודי. כל כך הרבה צבע נוסף לסיפור בזכות קריינות טובה, המוני ניואנסים, שאיני יכולה לדמיין את כל הדברים שהייתי מפסידה, אבל לגמרי, אילו קראתי אותו. לשמחתי, תרבות התסכיתים העשירה של הבריטים, וכמות השחקנים העשירה אצל האמריקאים מספקת לנו קריינים מקצועיים רבים. וזו מבחינתי הפכה להיות החוויה העיקרית: לא צריך יותר לדמיין דמויות: הן קורמות עור וגידים, חיתוך דיבור ומבטא מול אזנייך ממש. כשהן משוחקות על ידי שחקנים טובים (וכמעט לא קרה לי שנפלתי בקטגוריה הזו) – הדמויות ממש איתכם. בתוך האוזן ובעיני גם מהר יותר לתוך הלב. ההיכרות איתן הרבה יותר אינטימית. כואב לי היום לסיים ספר טוב פי כמה מאשר פעם. זו פרידה מדמות שליוותה אותי במשך ימים ושבועות מהחיים שלי, אחת על אחת. עוד דבר שקורה לי יותר מאז שאני מאזינה הוא, שאני מתה שיעבדו את הספר לסרט. כי זה כאילו כבר חצי דרך..

כמובן שיש חשיבות עליונה למי שמקריא את הסיפור ולכך שתתחברו אליו. ספרים רבים מוקראים על ידי שחקנים גדולים. זכיתי להצגות יחיד מרגשות מאת מריל סטריפ, שקראה את הספר של חברתה נורה אפרון, "צרבת". קלייר דיינס שיחקה עבורי ב"סיפורה של שפחה", ולא מעט ספרים חולקו בין שחקנים וקריינים שונים, שייצגו דמויות שונות, המרכיבות את הסיפור. אציין, שגם בישראל יש ספרי אודיו. רובם מוקראים על ידי שחקנים ואפשר להוריד אותם באפליקציה אייקאסט. אישית לא התחברתי לדוגמאות ששמעתי, אולי בגלל שכבר התמכרתי לאיכות המשחק של אודיבל (לא פשוט להתחרות במריל סטריפ..) ואולי פשוט בגלל שאני לא רגילה לקרוא בעברית. בכל מקרה, לצערי זה לא עבד, וחדלתי לנסות.

אז מה החסרונות של ספרי אודיו?

נכון, אי אפשר לקרוא ספר אודיו עם עפרון. אמנם אפשר לסמן בקלות סימניות במקומות מסוימים ולחזור אליהם אחר כך, אבל הדבר לא דומה כלל לסימון בעיפרון. זה מסורבל יותר, וגם קשה יותר לזכור היכן בספר זה קרה. כל מי שקרא ספר, יודע שלפעמים אפשר למצוא פסקה מטלטלת פשוט כי זוכרים באיזה חלק של הספר זה היה: בשליש התחתון של העמוד בצד שמאל. עוד דבר שחסר לי בהאזנה היא האפשרות לדפדף קודם ולראות את שמות הפרקים, את האורך שלהם. לדעת מתי אני מתקרבת לסוף פרק. באפליקציה יש אפשרות לראות את הזמן שנותר לפרק או לכל הספר. אי אפשר לראות את שניהם יחד. לא רואים על המסך את שם הפרק הנוכחי, ולפעמים יש מידע ויזאולי שפשוט חסר. מצד שני מרוויחים המון. אחרי 26 שעות האזנה ל"טוהר" של ג'ונתן פרנזן, שהוגש על ידי שלושה שחקנים שונים, למשל, הספר פשוט הסתיים לי, סתם כך לפני הפניה מאבן גבירול לארלוזורוב. התברר, שחצי השעה האחרונה היא בונוס! ראיון עם פרנזן. זה היה ריאיון מקסים, אבל הרס לי את הציפיה לסופו של הסיפור, שהגיע במפתיע, כשבסוף משפט נכנסה מוסיקה והקריין הודיע: "  you have been listening to Audible..". הרצתי בחזרה אחורה, כדי להאזין לפסקה האחרונה כשאני יודעת, שהיא האחרונה. שלחתי להם מייל זועם ואני מקווה מאד שהם למדו מזה.

למותר לציין.. היתרונות של ספרי אודיו

שני היתרונות המשמעותיים ביותר עבורי הם יכולת ריכוז וניצול זמן. הבונוס הוא חוויה טוטאלית יותר של הספר והיקשרות לדמויות. בשנים האחרונות פשוט היה לי קשה מאד להתרכז בספר ולקרוא. לא רציתי לקרוא רק שניים שלושה ספרים בשנה. ספרי אודיו מושכים אותך לתוכם יותר בקלות. אמנם גם עם ספר באוזן אפשר להירדם, אבל לרוב איני מאזינה במיטה בכל מקרה. יש משהו טוטאלי יותר בחוויה של האזנה לסיפור: לא מדלגים על מילים או על פסקאות. שומעים את הדיאלוגים אחרת. שומעים מבטאים של הדמויות ואת ההגיה המדוייקת של השמות שלהם. לפעמים זה ממש כמו להאזין לתסכית: דקויות של דיאלוגים, שתיקות ותגובות, שהיו חומקות ממני בקריאה. היתרון השני של ספרי אודיו הוא כמובן ניצול זמן, שבו לא יכולתי לעשות שום דבר אחר, בטח לא לקרוא. אני מאזינה לספרים תוך כדי עשיית פעולות אוטומטיות, שלא דורשות מהראש שלי לפעול: בעיקר בנהיגה. אין ספק שחיים בפרברים מספקים לי הרבה שעות פוטנציאליות של האזנה לספרים, ואני מוכנה לנסוע עד קרית-שמונה בשביל להישאב לספר טוב (אם יש לי שם הרצאה – עוד יותר טוב!). אבל כשספר טוב תופס אותי אני מאזינה גם:

• בטיולים עם גריזלי, שהפכו ארוכים יותר (אתם לא יודעים מי זה גריזלי? אתם לא עוקבים אחרי באינסטגרם!)
• כשאני רוחצת כלים
• כשאני עושה כביסה, תולה כביסה, מורידה כביסה, מקפלת כביסה, מפזרת כביסה.
• כשאני מבשלת. אני עוצרת את הסיפור כשאני קוראת מתכונים, אבל יש פעולות רבות בבישול שבאמת לא מצריכות מי יודע מה ריכוז
• אבל בעיקר באוטו, בכל נסיעה של מעל עשר דקות. ולמעשה, אין פחות מזה.

• 

  עוד כמה עובדות נחוצות על האזנה לספרי אודיו

• זה בהחלט לוקח יותר זמן להאזין מאשר לקרוא ספר. ספר ממוצע יארך בין 12-16 שעות. ספרים ארוכים מאד יהיו מעל 20 וקצרים מאד – פחות מארבע שעות. ואין הרבה כאלו. בואו נעשה ניסוי: אחרי שתסיימו לקרוא את הפוסט הזה – האזינו להקלטה שלו, ותגידו לי מה לקח יותר זמן, ומה היה יותר כיף.
• תשקיעו באזניות. קניתי אזניות אלחוטיות מהממות של BOSE ב-250 דולר בלי לחשוב יותר מדקה. מלבד הנייד שלי ומסך המחשב שלי – זה בערך המכשיר שאני מבלה איתו הכי הרבה זמן.
• אני מנויה בתכנית בה אני משלמת כ-15$ לחודש ומקבלת תמורתם קרדיט אחד, ששווה ספר אחד. על שאר הכותרים יש למנויים 30% הנחה. בגלל שלרוב איני מאזינה ליותר מספר בחודש זה תמיד משתלם לי, וכך, אם אני מאזינה לספר ארוך במיוחד נצברים לי קרדיטים. מי שגומרת ספר בכמה ימים צריכה תכנית שונה. אלונה תספר לכם על זה בפוסט הבא.
• בכל שלב, אם לא אהבתם את הספר מכל סיבה שהיא, אפשר להחזיר אותו ולקבל זיכוי (החשבון שלי>היסטוריית האזנה>החזר).
• יש להם ממשק יפה וזה נוח מאד בנהיגה.
• בחודשים האחרונים יש להם סדרה של הפקות מקוריות עם תכנים מיוחדים עבורם. יש שם אחלה דברים.
• אם שכחתי משהו ויש לכם שאלות – אני אשמח לענות!

את ההמלצות שלכם שמרו לפוסט הבא, בו אפרסם את ההמלצות שלי לספרי אודיו שאהבתי במיוחד, וכמה חברות מועדון ישתפו אתכם בהרגלי ההאזנה שלהן ובספרים שהכי אהבו. ותאמינו לי, זו לא בחירה פשוטה. מקווה ששכנעתי אתכם, ושנוכל בקרוב לחלוק חוויות מההאזנות האחרונות שלנו! תודה לחברי אסף סיטון ואורי פז על העזרה הטכנית עם ההקלטה. אם האזנת אשמח מאד לשמוע מה דעתך על ההקלטה של הפוסט הזה, ממש כאן בתגובות. האזנה נעימה!