אתמול בערב, חברתי דניה, שגרירת התרבות המקומית שלי, הזמינה אותנו להצטרף אליה להופעה של עינב ג'קסון כהן  בלבונטין 7. לאלבום הבכורה שלה קוראים "עץ נופל ביער". דווקא עצים נופלים ביער יצא לי לשמוע, אבל עד אתמול האלבום הזה היה נפילה שחמקה מאוזני.

קצת מתביישת להודות, אבל לא הכרתי אותה קודם. שמעתי את השם, ושיר אחד או שניים היו מוכרים לי לשמיעה, אבל יותר מזה כלום. בעיקר הלכתי כי דניה המליצה, וכי היא אירחה את דניאלה ספקטור, שאני מאד אוהבת.

ההופעה נקראה "על הרצפה", וחששותי שנשב על רצפת הלבונטין התבדו. במקום זה, פסנתר כנף, שתהינו איך הוכנס למרתף של הלבונטין, ישב באמצע הרצפה, וסביבו ועל הבמה אנחנו – הקהל.

היא נכנסה לאולם, לובשת את רעמת השיער שלה כזנב של טווס, בלי פחד, תופסת את כל הנפח שהיא יכולה בעולם. ואיך שהיא פתחה את הפה התחלתי לבכות:

גם הבוקר לא התעוררתי
משוררת גדולה
אני כועסת על עצמי
אבל לא מולה
מחר בטיפול נגלה
שגם זה בגללה

גם הבוקר לא התעוררתי
אישה יפה
אני כועסת על עצמי
ועל כל מילה
מחר בטיפול נגלה
שגם זה בגללה

גם הבוקר לא התעוררתי
בת טובה
אני כועסת על עצמי
זה לא מגיע לה
מחר בטיפול נגלה
שגם זה בגללה

איך אני יכולה לכעוס עליך?
הרי, אימא שלי, אני בצעדייך
לא משוררת גדולה
לא אישה יפה
לא בת טובה

מחר בטיפול נגלה
אני אוהבת אותך
בדיוק על זה

השיר הזה נקרא "בגללה", ולמרות שמרבית השירים של עינב (אני מרשה לי לקרוא לה עינב, כמו בתי), מדברים על תקופה רחוקה בחיים שלי – חיבוטים ומציאות של בני כמעט שלושים (היא בת 33) – לשמוע מפיה את השיר הזה, בנקודת הזמן בו אני נמצאת – חושבת את זה אחורה על אמי, קדימה על בתי, פשוט ריגש אותי בצורה בלתי רגילה.
מאותו הרגע לבי היה פתוח ורך, וההופעה היתה פשוט מופלאה. הצטרפה אליה עידית מינצר על קרן יער וחצוצרה, הוציאה מפיה צלילים צלולים ורכים, הוסיפה עומק מיוחד לעיבודים, ודניאל שהם על גיטרה, מנדולינה, סינטי ויוקללי. ואז הצטרפה אליהם גם דניאלה ספקטור.

הביצוע של שתיהן ל"נשקי אותי" של סיוון שביט היה מושלם. משהו בגיטרות הזכיר לי את קריס אייזק, ואת הסרט לב פראי. את הלחן לשיר הזה כתב אמיר צורף, שלגיטרות שלו יש לי חולשה, ועשו להן הרבה כבוד בביצוע הזה.

דווקא כשהן שרו יחד, אוניסונו, לא ממש אהבתי את החיבור של הקולות שלהן – של עינב צלול ומעט גבוה מהמנגינה, של דניאלה צרוד ויותר נמוך. אבל הדיוק והעדינות של שתיהן, ההנאה והאהבה בהופעה ניכרה היטב והשתלבה נהדר.

אל תנסו, כמוני, להאזין לה פעם ראשונה תוך כדי עבודה או במכונית עם מישהו. צריך לשמוע אותה כשיש זמן, לבד, בשקט, בסאונד טוב. עדיף לטעמי – בהופעה. גם אם זו לא מוסיקה לטעמכם אני מבטיחה לכם שתהנו.

את "עץ נופל ביער" אפשר לשמוע דרך Rdio  או באתר שלה. יש לה גם ערוץ יוטיוב.

אחרי ההופעה קינחנו בקוקטייל הסלק באבו-שדיד השכנים (אוכל מעולה, שירות גרוע), שהיה קצת כמוה – עדין, צלול, עם טעם של אדמה.